חַ֥י חַ֛י ה֥וּא יוֹדֶ֖ךָ כָּמ֣וֹנִי הַיּ֑וֹם אָ֣ב לְבָנִ֔ים יוֹדִ֖יעַ אֶל־אֲמִתֶּֽךָ׃
מדרש לקח טוב
ויהי האדם לנפש חיה. תרגום לרוח ממללא. שהרי הבהמות יש בהן נשמת חיים. שנא' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו (בראשית ז כב). אבל האדם לנפש חיה הוא. וכן הוא אומר חי חי הוא יודך כמוני היום (ישעי' לח יט).
רש"י
חי חי. ל' בני אדם חיים כלומר כשיש בני אדם חיים בעולם זה חי וזה חי יוצאת ההודאה מביניהם: (ס"א חי חי אתה חי ונאה להודות לחי)
אבן עזרא
חי חי. פעמים והטעם מי שחי כמוני, או שיחיה אחרי חליו, הוא חייב שיודך, והטעם בפה, שבו תראה חבור הנשמה עם הגוף בדרך ההודאות, ויש אומרים כי חי הראשון הוא השם, ואין צורך: