וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד־לָֽמוֹ׃
אבן עזרא
והיה לבער. להדליק והנה פירש, יש שיחום באש ויש מי שישיקנו, כמו ואש נשקה (תהלים ע"ח כ"א), כדמות בעור:
מלבי"ם
והיה, והלא מן הארז שגדל ביער הזה לא נעשה בו שום קדושה, כי יהיה לאדם לבער ויותר מזה כי גם יהנה האדם ממנו הנאת הגוף בעת התבערה שיקח ויחם מהם, ועוד הנאה יותר קרובה מזאת, כי אף יסיק אותו בתנור ואפה לחם על גחליו, ואף יפעל אל וישתחו ואיך יהיה בו ענין קדושה ואלהות, (וכפל דבריו נגד שתי הכתות שהזכיר למעלה נגד הכת שחושבים שהפסל הוא עצמו אלהי, אמר אף יפעל אל וישתחו, ונגד החושבים שהוא רק מגביל אל הצורה הרוחניות אומר עשהו פסל ויסגד למו, ועיין באור המלות):