וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חָכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃
רש"י
חכמתך ודעתך. חכמתך ורוע לבבך היא שובבתך הפכו לבך להיות שובבה אינווייז"א בלע"ז שבבך מדרך שאר הבריות:
מלבי"ם
ותבטחי ברעתך, שבכל החוזים שהיו לך לא היה מי שיתבונן על העתיד לבא עליך והנה עושי רע יצוייר שיעזבו רעתם משני פנים. א. שייראו מפני אחרים הרואים מעשיהם, ועז"א ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני ב. שיתירא מפני עצמו עת יפקח עיני שכלו ויראה כי מעשיו לא טובים המה. כמו שיהיה באנשים החוטאים מפני תאותם שבעת ישימו לב על דרכיהם ישובו ויעזבו מעשיהם הרעים, אבל אתה היית בהפך כי לא חטאת מפני הסכלות רק בעצת החכמה והדעת ועז"א חכמתך ודעתך היא שובבתך כי חטאתך היה בסבת המינות והכפירה, וגם חוץ מזה אמרת בלבך אני ואפסי עוד ולכך לא יראת משום בריה כלל, אבל עתה