ישעיהו מ:ו מפרשים: אהבת יהונתן, רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם

קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה וכו' עד ודבר אלהינו יקום לעולם פי' עפ"י מ"ד בפסוק אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדו. נראה ליתן טעם למה בחורים וזקנים יחדו והיינו לפי דיש עבירות שזקן קץ בהם ואין שייכים אלא לבחור בבחרותו ויש עבירות שאין שייכים אלא בזקנותו. דע כי כאשר יגדל גשם הצומח באדם סובב והולך לראות בטוב העולם ליפת לבו ולהתענג בטוב העולם ולמסוך כיין את בשרו ומרווה את נפשו בדשן כדי להבהיק זוהר פניו וקווצותיו סדורות ותלתליו שחורות ומשמח בחור בילדותו לשמוע קול נגן השירים וילך אחר תולדות חום המשגל וזהו דרך גבר בבחרותו. ואולם בגאוה ובשררה לא יוכל להתגאה כי טעם זקנים לא לקח ונער חסר לב הוא ולא נאה לכסיל כבוד ואולם בזקנותו קץ בתענוגי עולם הבחרות כי יזיעו שומרי הבית והתעותו אנשי חיל ובטלו הטוחנות כי מעטו וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה וינאץ השקד ויסתבל החגב וחפר האביונה. ואולם רוח כביר מצאה ידו ברוממות רוחו ומתגאה בשירו לאמר לי נאה כבוד כי זקנתי ושבתי ומתהולל בדעתו. ואלו חטאי בני אדם אשר כל החטאים כלולים בו. וידוע דלעתיד יתבטל היצה"ר ולא יהיה חטא כלל ויבערו וינערו כל החטאים מן העולם. וז"ש אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדו דהינו במושב אחד מפני בבטל היצה"ר כי באלו השנים נעשו כל החטאים ואפ"ה נמנעו מן החטא וע"ז שמחו. וידוע דאם ישראל שרוין בחבורה אחת בנקל יוכלו לכשול בחטא ע"י שמתגנות זו בזו והעד בבית שני שנחרבת על זה. אבל אם כל אחד בפני עצמו לא יוכלו לכשול כ"כ בחטא ואולם בזמן הבית היו צריכין לקבל פני שכינה בכל רגל ולכך היו צריכין לדור כולם בא"י סביבות המקדש. אולם לעתיד ימלא כל הארץ דעה את ה' וא"כ למה ידורו כולם בא"י הלא בנקל יכולים להכשל בחטא אם הם בחבורה אחת. ולכך אמר הנביא דיפסוק היצה"ר מבחורים וזקנים ולא יהיה שנאה וקנאה ותחרות ביניהם כ"א אהבה ואחוה ושלום. וז"ש קול אומר קרא ר"ל שיקרא אותם שיהיו כולם בחבורה אחת. ואולם הלא יותר טוב אם יהיה כל אחד בפני עצמו כנ"ל לזה תמה הנביא ואמר מה אקרא הלא כל הבשר חציר ר"ל הזקנים וכל חסדו כציץ השדה הם ימי בחרות ואינם נוחים זה לזה בחבורה אחת. לזה השיב הש"י ואמר יבש חציר נבל ציץ ר"ל שהזקן הולך לבית עולמו והילד כזקן כי רוח ה' נשבה בו עד זמן הקציר ודבר אלהינו יקום לעולם היינו שיפסוק היצה"ר מהם ולא ילכו אחר ההבל כמו בראשונה וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמ' דמקשה תנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ה"ז צדיק גמור ומשני ל"ק כאן בישראל כאן בעו"ג פי' בישראל מותר לומר סלע זו לצדקה מפני שאינו תוהא על הראשונות אבל העו"ג הם תוהין על הראשונות להם אסור לעבוד ע"מ לקבל פרס וכן אמרינן דישראל סובלין בגלות הזה עול קושי השיעבוד כדי שיזכו לרב טוב הצפון וזה הוי עבודה ע"מ לקבל פרס ואולם י"ל דישראל מותר לעבוד כנ"ל וא"ש. וז"ש קול אומר קרא ר"ל שיקרא לישראל שילכו מן הגולה ואמר מה אקרא הלא זו עבודה ע"מ לקבל פרס כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה ר"ל שהצדקה שהעו"ג עושין הם עושין לתשלום גמול. השיב לו הש"י יבש חציר נבל ציץ דהעו"ג תוהין על הראשונות אבל ישראל אינן תוהין על הראשונות כי דבר אלהינו יקום לעולם אף שאין מקבלים שכר עובדים לבורא ומה שלא נשתלם גמולם הוא סיבת החטא המונע הטובה והשינוי הוא מפאת המקבל ובשכר האמונה קורא אותם שילכו מגלותם וק"ל:

קול. מאת הקב"ה אומר אלי קרא:

קול. דבק בכבוד השם, כי השם דברו יקום לבדו ולא כבן אדם, וטעם קול אומר קרא הוא המלאך שיאמר לנביא קרא:

ואמר. רוחי אליו מה אקרא והקול משיבו זאת קרא כל הבש' חציר כל המגביהי' תהפך גדולתם ותהיה כחציר, (ד"א כל הבשר חציר) סוף אדם למות לפיכך אם אמר לעשות חסד הרי הוא כציץ השדה אשר ימולל ויבש ואין לסמוך עליו שאין בידו לקיים שמא ימות שכשיבש חציר נבל ציץ כן כשמת האדם בטלה הבטחתו אבל דבר אלהינו יקום כי הוא חי וקיים ובידו לקיים לפיכך על הר גבוה עלי בשרי מבשרת ציון כי מפי החי לעולם היא הבטחת הבשורה: