מֵעֲמַ֤ל נַפְשׁוֹ֙ יִרְאֶ֣ה יִשְׂבָּ֔ע בְּדַעְתּ֗וֹ יַצְדִּ֥יק צַדִּ֛יק עַבְדִּ֖י לָֽרַבִּ֑ים וַעֲוֺנֹתָ֖ם ה֥וּא יִסְבֹּֽל׃
מלבי"ם
מעמל נפשו, וחוץ ממה שיתנחם ע"י זרעו הנה מן העמל של נפשו והצער שהיה לו יראה וישבע ותנוח נפשו, בדעתו במה שידע בעצמו כי יצדיק צדיק עבדי, (ר"ל עבדי הצדיק באמת) במה שעבדי הצדיק יצדיק לרבים, שימצא שביעה ונחת במה שידע כי הצדיק את הרבים שקדש את השם ברבים, וגם ע"י שעונותם הוא יסבל, שכפר במיתתו על עונות הדור: