עֲנִיָּ֥ה סֹעֲרָ֖ה לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים׃
אהבת יהונתן
עניה סוערה לא נחמה הנה אנכי וכו'. יובן כוונתו עפ"י מ"ד בגמ' דישראל לא בקשו לקבל תנחומי' מכל הנביאים לכך כתיב לא נוחמה. ונראה לתת טעם דבת השובבה אומרת איך אשוב אל ה' בקול רנה שמא אכשל ח"ו בחטא וחייב אני לגלות והפוכי מטרתא למה לי. ולזאת הטענה לא מצאו כל הנביאים להשיב כי צדיק ורשע לא קאמר ולכך לא קבלו תנחומים מהנביאים אבל הקב"ה מנחם אותם ומודיע אותם שלא יכשלו בחטא כלל היינו שיבער הדברים המסייעין לחטא ומפרש הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך והיינו כי פוך הוא אבן טוב הנקרא נופך. ואבניך הוא כינוי לת"ח כמה דאיתמר כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה נמצא שת"ח מכונים בשם אבניך. והנופך הים מיוחד לשבט יהודה והיה קבוע בחושן. והוראתו הים על שיהודה היה עניו והודה ולא בוש ואמר צדקה ממני ומה טוב ומה נעים אם הת"ח קנה מדת ענוה זו כי תורתו משתמרת בקרבו. וז"ש שיהיו אבניך מורבצים בגופך דהיינו מדת ענוה וזה יהיה מניעה לבלתי תכשל בחטא. ויסדתיך בשפירים דהספיר היה מיוחד לשבט יששכר ויששכר הטה שכמו לסבול עול תורה וכן יהיו לעתיד יסודות ישראל שהם עמא דבר ויהיו אהובים לתורה וזה יהיה סיבה שיהיה מין הישראלי נשמר מכל חטא וק"ל:
יקר מפז
עניה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרבוץ בפוך אבניך הנה האמת שישראל הם עניה סוערה שלבם סוער מרוב הצרות ואינם מקבלין תנחומין מרוב צרות המתחדשות שכל גדולתן של ישראל לא הי' רק י"ב מאות שנה אח"כ נכנס טיטוס בהיכל ונהרגו כמה רבבות חסידי עליון ע"כ לא רצו לקבל תנחומין אבל באמת צריך להבין הנחמה שהקב"ה מנחם אותם בפוך אבניך מה הן חשובין האבנים של פוך וי"ל פי' דהנה כשקראתי בתורה הפרשה של עיר הנדחת ועלתה במחשבתי במה שפליגי אמוראי. ח"א עיר הנדחת לא היה ולא נברא וח"א הי' ואני בעצמי ישבתי על תלה ובודאי לא הי' מכחישים זא"ז רק מ"ד אני ישבתי על תלה סובר שזה קאי על ירושלים שנחרב וכשקריתי בתורה פ' והיתה תל עולם לא תבנה עוד הי' נשבר לבי בקרבי ומיד ה' האיר עיני כי באמת לא נשרף הבית וטיטוס לא נכנס בהיכל לפי שהקב"ה הגביה ב' מקדשים למרום רק הם דימו שחרבו אותו אבל באמת השני בתי מקדשים הם עד היום קיימים במרום ולעתיד עת בוא גואלינו ב"ב הקב"ה מוריד הבית שני בעצמו שעלה והבית ראשון יהי' למעל' ויהי' מאירים זה נגד זה ולא תחרוב עוד וז"פ של לא תבנה עוד כי לא יצטרך לעתיד לבנותו מחדש כי לא נחרב כלל. וזהו הנחמה ג"כ הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ר"ל שהוא כמו אדם שעושה אחיזות עינים ומראה אש ומים ואינו לא אש ולא מים כך הקב"ה מנחם את ב"י שבהמ"ק לא נחרב רק שעלה למעלה והם דימו שחרבו ולעתיד מוריד אותה. ויסדתיך בספירים פי' כמו שהספיר הוא אבן קשה שהכשיל אשר מכין בו עליו נשבר והאבן שלם כן הקב"ה מצחצח את בהמ"ק אשר הורם למעלה כדי שלא תוכל לחרוב עוד למשל כמו שהגוף כשנקבר בקבר מצרף אותו ע"י חיבוט הקבר או ע"י גילגולים עד שלעתיד נעשה הגוף בעצמו כמו נשמות המלאכים ותעמוד בעת תחיית המתים ולא תמות עוד כי אם הי' נשאר בו מעט גשמיות הי' צריך למות עוד ואל תתמה על זה כיון שיש בעלי כימיאה שעושים מעופרת זהב. וזה פירוש ויסדתיך בספירים שהבטיח לישראל שלא יחרוב עוד כספירים הללו. ועוי"ל הנחמה זאת על ישראל עצמם דהנה כשמגיעין ימי אלול שהם ימי רצון שבער"ח אלול אמר הקב"ה למשה פסל לך צריך כל אדם לעשות תשובה ואל יאמר האדם איך אוכל לעשות תשובה שקלקלתי את מעשי הרבה ובאיזה פנים איקום קדם מלכא קדישא לעשות תשובה אל יאמר כן כי בודאי אם יקבל עליו לבל יחטא עוד בחרטה גמורה ועזיבות חטא יהי' במדריגה גדולה כמ"ש בס' אוה"ח ע"פ כי יסיתך אחיך כו' או ריעך אשר כנפשך לאמר אחיך הוא היצה"ר שעושה א"ע כאח או ריעך אשר כנפשך שאם ח"ו הרבה לפשוע אזי הנפש שלו בעצמו נעשה קליפה ומסיתו לחטוא כי מדריגות נפש רוח נשמה חי' יחיד' עולה למעל' ולא נשאר בו רק כמו נפש הבהמיות שממשיך אותו לתאוות רעות ח"ו אעפ"כ הזהיר הוא ית' ברוב רחמיו שאם יהי' אלו מסיתים אותו לחטוא אל תאבה ולא תחוס עינך עליו. וזהו הנחמה של בפוך אבניך כמו שפרשתי למעל' בבנין בהמ"ק שהקב"ה מצחצח אותו. וגם כאן הרוח ונשמה וחי' יחיד' שעלו למעל' אם יעש' תשוב' כראוי יתוספו למעלה ביתר קדושה ויורדת אליו לסייעו להיות בע"ת באמת. וזהו ויסדתיך בספירים כיון שאם עושה תשובה כראוי בודאי לא יחטא עוד לעולם ומה שאנו רואים שבימים נוראים ב"א חוזרים בתשובה ולאחר יה"כ הם חוזרים לסורם ככלב שב אל קיאו זהו בודאי מפני שלא עשו תשובה כראוי כמ"ש הרמב"ם שצריך לעשות תשובה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא עוד וז"פ ויסדתיך בספירים שהקב"ה ינחם את ישראל שאם יעשה תשובה כראוי ויתמרמר על חטאיו אזי יהיה היסוד שלו כמו הספיר שלא יוכל להשבר כך הוא לא יחטא עוד כנ"ל:
נחל שורק
א. עניה סוערה לא נוחמה. ר"ת גימטריא רדו רמז כי גזרת בין הבתרים ת' שנה וישבו רד"ו וגלות בבל ע' שנה וגלות זה הארוך והמר ולזה נוחם יסתר מעיניה. ואמר לה הקב"ה הנה אנכי מרביץ בפוך וגו' כלומר הגאולות ע"י בשר ודם והיו אחריהם שעבוד אבל עתה גאולה שאין עוד שעבוד ועל ידי ולכך היה אורך הגלות כדי לזכות לזה וז"ש הנה אנכי בעצמי מרביץ בפוך וכו' דברים נפלאים על ידי ובעבור זה היה הגלות ארוך מאד. וגם לזכות למעלה גדולה וכל בניך לימודי ה' כמשז"ל שנלמוד תורה מפיו.