ישעיהו נד:יג מפרשים: אהבת יהונתן, אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), אבן עזרא ומלבי"ם

וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. פי' עפ"י מ"ד במדרש אמרות ה' אמרות טהורות וכי אמרות ה' טהורות ואמרות בשר ודם לאו טהורות אלא שהוא חי וקים ותמוה ונראה דהענין הוא דידוע דסיבת וגרמת השכחה על שאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה באה שכחה לעולם. והטעם דאלו שמעו הדברות מפי הקב"ה שהוא חי וקים לעולם כן הדיבור היוצא ממנו הוא קיים לעולם ולא היה נשתכח. וכמו כן אמירתו של אדם נשתכח מפני שהוא אינו קיים וכשאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה באה שכחה לעולם כנ"ל והן הנה דברי המד' אמרות ה' אמרות טהורות ולא של ב"ו מפני שהוא חי וקים וידוע דמאיכות השכחה נפלה מחלוקת בישראל אלו מטהרין ואלו מטמאין מפני דהקבלה נשתכח. וז"ש לעתיד וכל בניך לימודי ה' הכוונה שיהיו שומעים אמרות ה' וא"כ לא יהיה שכחה ויהיה שלום בין חכמי ישראל ולכך ורב שלום בניך וק"ל. או יאמר דאי' ורודף שלום זה שעושה לפנים משורת הדין דאם אדם עושה לפנים משוה"ד אין לו מחלוקת כלל ושלום יאמר לו וזהו כוונת הנביא וכל בניך לימודי ה' ר"ל שהם למודים לעשות לפנים משוה"ד כי זה השם מורה על רחמים והוא לפנים משוה"ד וא"כ ורב שלום בניך וק"ל:

הפטרת ראה
וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. יובן בס"ד דידוע דאין לעשות אעבוריה אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא ואמנם כתבו הפוס' ז"ל דאם יש לו בן ת"ח יוכל לתת לו כל ממונו כי במקום תורה וחכמה מותר לאעבוריה אחסנתא וכמ"ש בזה הרב מהר"י אלגאזי ז"ל ע"ש. והנה נמצא לפ"ז שעתה אפשר שיהיה שנאה ומחלוקת בין הבנים והוא דאפשר שיהיה לאדם בן ת"ח ויתן לו כל נכסיו ולא יניח לאחיו כלום דמן הדין יש לו רשות לעשות ואז ממיל' יהיה שנאה וקנאה לבנים זה עם זה אבל לעתיד לא שכיח זה יען כי כולם יהיו לומדים תורה וכולם יהיו חכמים וא"כ כל הבנים שוים הם לענין תורה וחכמה ואז אין לאעבוריה אחסנתא כלל ולמה יהיה שנאה ביניהם וז"ש וכל בניך למודי ה' שיהיו כולם ת"ח וא"כ אז ורב שלום בניך שלא יבואו לידי שנאה ומחלוקת כי כולם אז יקחו בשוה:

וכל בניך למודי. כמו תלמידי, והנה המלה תאר השם: