בְּרֹ֤ב דַּרְכֵּךְ֙ יָגַ֔עַתְּ לֹ֥א אָמַ֖רְתְּ נוֹאָ֑שׁ חַיַּ֤ת יָדֵךְ֙ מָצָ֔את עַל־כֵּ֖ן לֹ֥א חָלִֽית׃
אבן עזרא
ברוב דרכך יגעת. מרוב דרכים ששנית, והנה יגעת, ולא אמרת נואש לבי, כמו ונואש ממנו שאול (שמואל א' כ"ז ב'), רק אמרת אולי תועיל יגיעתי:
מלבי"ם
ברב דרכך, הגם שיגעת ברב דרכך שהלכת לחפש את הזונים ולא מצאת חפצך, מ"מ לא אמרת נואש ולא נתיאשת, כי חית ידך מצאת בעוד שמצאת והרגשת כי ידך חי, על כן לא חלית לא היית חולה בעיני עצמך הגם שרגליך וגופך כבר היו עיפים כ"ז שעוד יד אחת היה חי בקרבך לא שקטת ממעשיך הרעים, (הנמשל, הגם שעי"כ נהרסה ארצם וגלו ונתפזרו ועברו עליהם כמה רעות כל זמן שעוד היו מקצתם עדיין על אדמתם לא הרגישו במכאוב הגויה הכללית שהיא כלל המדינה ולא עזבו מלדרוש עזרת נכר ולעבוד את אלהיהם)