ישעיהו סד:א מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם ומצודת דוד

כקדוח אש. את דבר הנימס מלפניו וכאשר המים תבעה האש כשתתן גחלת או מתכת במים יעלו המים אבעבועות כל זה עשית במצרי' ויהי ברד ואש מתלקחת בתוכה (שמות ט׳:כ״ד) אבל י"ת כקדוח אש המסים על אליהו בהר הכרמל שנאמ' בו גם המים אשר בתעלה לחכה (מלכים א טו):

כקדוח אש המסים. שמסו אחרים כאש שהיא קודחת, וכמים שהאש תבעה אותם, מגזרת אבעבועות (שמות ט' ט'), כן ירגזו גוים מפניך:

כקדח, רוח האלהי מתנוססת על דבריו הקודמים אשר אמר, לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו, ומחזה נוראה משוטטת עתה נגד עיניו, איך אש אכלה אש אדיר מהררי טרף ירדו משמים, ההרים יזולו הצורים ימוגו העמקים יתבקעו, כהמס דונג מפני אש, ומחזה ציור ההרים הגדולים המריקים אש, ועל ראשם מכוסה בשלג, הוא התמונה אשר רואה עתה, איך ההר מוריק אש וגפרית ואבני אלגביש, והשלג והקרח אשר עליו יקדוח ויתחמם, וימס למים, המים האלה מבעבעים מן האש הנורא הזה וירתיחו ויתלהבו נוראות, אומר בעת אשר ההרים נזולו בעת יקדח האש המסים עת האש יחמם הדברים הנמסים שהם השלג והקרח שעל ראש ההר, אז מים תבעה אש, אז תבעבע האש, ותרתיח כסיר את המים, כל זאת תעשה כדי להודיע שמך לצריך, למען מפניך גוים ירגזו:

להודיע שמך לצריך. כענין שנא' באותה מכה ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' (שם) לו עשית עתה כן אז מפניך גוים ירגזו: