שִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ֙ מָשׂ֔וֹשׂ כָּל־הַמִּֽתְאַבְּלִ֖ים עָלֶֽיהָ׃
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה. יובן בס"ד ע"ד שפירשו ז"ל ע"פ יפה נוף משוש כל הארץ שטובת ירושלים היה טובה כללית ולא טוב מצד אחר דהיינו שיהיה טוב למוכר ורע ללוקח או להפך אלא יהיה הטוב לב' הצדדין כקונה כמוכר כי שניהם ירויחו וישמחו וכענין שנא' ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה והיינו שלא יסובב ע"י הטובה של זה הפסד לאיש אחר כלל ועיקר עכ"ד ז"ל וז"ש שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה כל דייקא שהכל ישמחו ביחד ולא שתמשך טובתו של זה מרעתו של זה כמו המוצא מציאה בדרך שבעל החפץ נעצב והמוצאו שמח וכן מי שמוכר שוה עשרה בעשרים שהמוכר שמח והלוקח עצב וכן להפך וכן כל כיוצא בזה אלא הש"ית ישפיע בתוכם שפע רב שהכל ירויחו והכל ישמחו ביחד וזהו וגילו בה כל אוהביה:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
שישו אתה משוש וכו'. יובן בס"ד כי הנה שמחת הארץ הוא בעת הגשמים כי היא צמאה אליו דכתיב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה והנה הגם שהעולם שמחים בגשמים עכ"ז בשעה שיורדים הם מצטערים מהם כי אינם יכולים ללכת ברחובות וכשוקים ובשיירות ונמצא כי שמחת הארץ ושמחת הבני אדם אינה שוה בכוון ואמנם כשיראה הש"ית להביא גשמי רצון בלילות ובבקר הרוח מנשבת ולא ישאר רפש וטיט וכאשר עשה כן בזמן בנין בית שני הנה בזה נמצא ששמחת הארץ ושמחת הבני אדם היא שוה וזהו שישו אתה משוש אתה דייקא שבעת שהיא ששה גם אתם ששים באותה שעה: