מיכה א:טו מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם באור המילות

יהודה נטה עד איש עדולמי. לפיכך הנביא אומר עד עדולם יבא כבוד ישראל (מיכה א טו).

עוֹד הַיּוֹרֵשׁ אָבִיא לָךְ. אוֹיְבִים שֶׁיּוֹרִישׁוּ אוֹתָךְ אֶת הַיּוֹשֶׁבֶת בְּמָרֵשָׁה, יוֹרֵשׁ לְמָרֵשָׁה לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן:

עוד היורש - הוא האויב ואין טעם לפרש שהוא מבני שם שירש הארץ והיא עילם, רק הוא האויב שירש הארץ. ויתכן: שזה הנביא היה מזאת העיר. ואל תתמה בעבור שנוי התנועות שאמר היורש, כנגד מרשה ואין הלשון מדוקדק יפה להיות זה כנגד זה, כי לא ישמרו בשמות כאשר ישמרו בפעלים להיותם על מתכונת אחת, כמו השולמית מתיחסת אל שלם, שהיא ירושלם והיה לו לומר השלימית.

עַד עֲדֻלָּם. שֶׁהוּא לְפָנִים מִן הַגְּבוּל יָסוֹג אָחוֹר וְיָבֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּכְבְּשׁוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מִגְּבוּלָם עַד עֲדֻלָּם כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״עַד עֲדֻלָּם יֵיתוּן בִּתְחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל״. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שְׁמַעְתִּיו מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם עוֹד הַיּוֹרֵשׁ אָבִיא לָךְ רְאוּיִים הָיוּ בְּנֵי עֵילָם לִירַשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הָיָה בְּכוֹר לִבְנֵי שֵׁם, וּבִשְׁבִיל אַהֲבַת אֲבוֹתֵיכֶם הֲסִבּוֹתִיהָ לִבְנֵי אַרְפַּכְשַׁד, עַתָּה אָבִיא אֶת כַּשְׂדִּים וְאֶת בְּנֵי עֵילָם עֲלֵיהֶם: