מיכה ה:ז מפרשים: נחל שורק, אהבת יהונתן, רש"י ומלבי"ם באור המילות

ב. והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים וגו'. פירשו המפרשי' במ"ש בזהר הקדוש דלעת"ל יחיה ה' לנבוכדנצר וסנחריב וכל צוררי ישראל ויבואו במלחמה וישראל יהרגו כלם וז"ש והיה שארית יעקב בגוים באמצע הגוים הידועים. שהצרו לישראל וכו' וינקמו מהם כאריה בבהמות יער וכו'.

והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים. יובן למה שינה לכתוב פה מלת בגוים יותר מהכתוב הקודם לו. אך כבר נודע שיש שני מיני אונסים. המין הא' אשר לא נשאו נשים נכריות ובגוים לא יתחשב והם אשר דברנו בם למעלה רק שנולדו מאב ואם אונסים כמוהם והמין השני אשר כבר נתערבו בגוים רק מצד אב ואם הם באים מישראל. אמנם גם הם יתגיירו לעתיד והנה כבר נתחבטו המפרשים על מה שאמר בלעם ועתה איעצך אשר יעשה העם הזה באחרית הימים. אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב ומחץ פאתי מואב. ותמהו כל המפרשים הא מלת ועתה איעצך קאי על עצתו הרעה אשר יעץ להכשילם בדבר פעור. וא"כ מאי ענין אשר יעשה העם הזה וכו' שלאחר זה. אך נראה דבל"ז יש להקשות מה היו הקסמים אשר הביאו זקני מדין בידם אל בלעם כדכתיב וקסמים בידם. אך הענין הוא כך שראו באצטגנינות שעתיד לצאת בן ממואב ומישראל וימלוך על ישראל וימחץ פאתי מואב ואמת היה הכוונה על דוד אמנם הם דימו שיקויים החזון באותן הימים וזהו היה הקסמים אשר הביאו זקני מדין ובקשו מאת פניו לקללם ולכן כאשר יעץ בלעם בדבר פעור לא הפקירו בנות מואב כאשר כתבו כל המפרשים וקרא מסייע לזה דכתיב צרור את המדינים כי הן הנה היו וכו' וכדדרשינן בגמ' ולא הפקירו בנות מואב כי נשמרו שלא יצא המלך מישראל וממואב כנ"ל. אמנם בלעם הקוסם שראה שאין הכוונה הנ"ל בעת הזאת רק את אשר יעשה וכו' באחרית הימים ר"ל על דוד. אמר איעצך ר"ל הכשילם אפי' בבנות מואב כדי לשקע את ישראל הרבה בטומאה כי אין הכוונה בעת הזאת רק אשר יעשה העם הזה באחרית הימים דרך כוכב מיעקב ר"ל זה דוד ולא לעת עתה וא"כ אין אתם צריכים לשמור עצמיכם מן ההפקר. והנה אי' בגמ' מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כאשר מצינו דוד בא ממואב ומחץ פאתי מואב עובדיה בא מאדום וניבא על אדום וכדומה רבים. ונר' טעם בדבר דהנה כתיב אני ה' בעתה אחישנה ר"ל אם יזכו ישראל בתשובה ימהר הקב"ה הגאולה. וקשה הא אל אמונה ואין עול ואם נגזר על אומה ממשלה זמן קצוב איך יטול הקב"ה הממשלה מהם אפי' רגע אחת קודם בשביל שיזכו ישראל. אכן הדבר הוא כך כי כאשר יגיע קיצם לפני זמנם בשביל ישראל מחריב כל האומה ומשייר מהם רק ענף אחד וזה יגייר את עצמו ואותו הגר מקבל כל השפע הנקצב לאותה אומה שהוא עצמו מחריב אותה אומה ומהרסם ואח"כ נעשה ראש לישראל ומקבל השפע הקצוב לאותו אומה לאחר שגייר את עצמו בהיותו מושל על האומה להחריבה ולעשות בהם כרצונו. וזהו הטעם מיניה וביה אבא ליזל ביה נרגא א"כ לא יחזור אותו הנקצב בדבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה. וזה שכתב הכתוב והיה שארית יעקב וכו' כלומר אותם שארית יעקב שנטמאו כבר בגוים ונשאו נשים נכריות גם הם יתגיירו לעתיד ואף שאינם ראוים ליקח מהם כהנים ולוים היותם מטומאים מ"מ יהי כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר טרף ורמס ואין מציל ר"ל אף כאשר ישמעו הבהמות יער קול אריה השואג מ"מ לא יברחו מפניו כי ידמוהו לשאר חיה. וכן כאשר יבא הכפיר בעדרי צאן לא יברחו ממנו כי גם הם ידמוהו לשאר חיה ואח"כ פתע פתאום הוא טורף ואין מידו מציל. ככה האונסים הנ"ל לעתיד יטרפו את העכו"ם ואין מידם מציל כי הם יטלו אותו השפע הנקצבת לאותה אומה על חלקיכם. משא"כ שארי בני ישראל יכולים לעשות כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה ביה נרגא וכנ"ל וא"ש:

כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר. כָּךְ יְהִי מַלְכָּם שַׁלִּיט בַּכֹּל:

וְרָמַס וְטָרַף. רָמַס הִיא דְרִיסַת הָאֲרִי כְּשֶׁהוּא רָעֵב וְאוֹכְלוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְטָרַף הוּא כְּשֶׁנּוֹשֵׂא אֶת הַטֶּרֶף לִמְעוֹנוֹתָיו בִּשְׁבִיל גּוּרוֹתָיו וּלְבִיאוֹתָיו: