וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ׃
אהבת יהונתן
והיה ביום ההוא נאום ה' והאבדתי מרכבותיך והכרתי סוסיך מקרבך. פי' דידוע שהקב"ה יציל את ישראל ממלחמת גוג ומגוג כאשר יעברו עליהם כמה וכמה צרות ואפ"ה לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקדושה תוב"ב וזהו יהיה עיקר תשובתם כי התשובה צריך להיות באותו מקום ובאותו מעשה. ועיקר חטאם בזמן הבית הוא היה ירידתן למצרים כמש"ה הוי היורדים מצרים לעזרה. ונשתרבב מזאת חטאים גדולים ולכך תהי' תשובתם לעתיד שלא ינטשו את נחלתם. והנה מקור טעם סיבת ירידת למצרים היה למען הרבות סוס להביא ממצרים כידוע בכמה מקומות. לזה אמר והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך ועפ"כ לא תטוש את נחלתיך לירד למצרים וא"כ תהיה התשובה בתכלית הטוב משא"כ אם יהיו להם סוסים לרוב אין מן הצורך לירד למצרים וא"כ איננה התשובה מפורסמת כ"כ וא"ש. בד"א יובן עפ"י מ"ד בגמ' אמרו זקני מדין לבלעם אמאי לא רכבת אסוסיא ולכאורה אין זה מובן מאי נ"מ אם רוכב על סוס או על חמור וקודם לזה נבאר דברי תימה מ"ד בפסוק שכאשר שלח בלק לבלעם בפעם ראשונה א"ל הקב"ה לא תלך עמהם. ובפעם השנית א"ל אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר כו' ויש לתמוה ממ"נ מה יפעל בהליכתו אם אינו רשאי לקללם ומה ראה בלעם להלוך עמהם אע"ג דאי' בגמ' והובא ברש"י בחומש כיון שא"ל הקב"ה מי האנשים האלה עמך אמר פעמים יודע ופעמים אינו יודע. אף אני אראה עת שאוכל לקללם ולא יבין. אך הדבר בעצמו הוא תימה איך יטעה אותו רשע נביא או"ה בזה. אכן יובן דהנה כבר בארנו ענין הקסמים אשר הביאו לו זקני מדין כי כל כחו של בלעם היה לקלל אדם שמזלו רע כי הוא קסם ע"י ז' כוכבי לכת. וידוע שדור המדבר היה להם מזל ומערכה רעה כמש"ה ראו כי רעה נגד פניכם וכמ"ש משה למה יאמרו הגוים וכו' ברעה הוציאם וכו' להרוג אותם בהרים אלו המזלות שנקראו הרים כאשר יבואר בסמוך. וע"י הקסמים האלו הביאו לו זקני מדין. אמנם מתחלה היה ירא בלעם שמא ישראל המה למעלה מן המזל כנודע אליו אח"כ באמת. לכן אמר בתחלה אל שלוחי בלק לינו פה הלילה וכו' ולמחר השיבם כי לא אוכל לעבור את פי ה' אשר נתנם למעלה מן המזל ואין כח בידי לעשות שום דבר. ואעפ"כ שלח בלק שוב שנית להביאו אליו אף שלא יוכל לקללם. אכן באשר שכבר נודע טבעו של בלעם כי כל אשר יברך מבורך לכן בלק שנתיירא פן ילחכו הקהל וכו' רצה שיבא בלעם אליו לברך אותו ואף שלא יקלל את ישראל מ"מ יכנס מורך בלבבם ומתוך כך יפנו מעליו וינצל. וזה בעצמו היה הטעם של הקב"ה אשר צוהו לברכם אח"כ אף שכל הברכות חזרו כדאי' בגמ' מ"מ שיתיראו האומות כי יעלה בדמיונם שכל אותן הברכות יתקיימו בהם:
רש"י
וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ. הִיא עֶזְרַת מִצְרַיִם שֶׁאַתֶּם נִשְׁעָנִים עֲלֵיהֶם לְהַמְצִיאֲכֶם סוּסִים:
מלבי"ם
והיה, ר"ל זה יהיה בתחלה בעוד שתהיה מלחמת גוג לנגדם, יצטרכו לטרוף ולהרים ידם, אבל ביום ההוא, ר"ל אחר מלחמת גוג ומגוג אז לא יצטרכו עוד למלחמה כלל כי ה' יכרית את אויביהם,והנה למלחמה היה צריך, א] סוסים ומרכבות ואז והכרתי סוסיך, ב] היה צריך ערי נשק וערי מבצר, על זה אמר: