מלאכי א:יב מפרשים: רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון ומלבי"ם

וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ. נִיבוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַשָּׁגוּר בְּשִׂפְתוֹתֵיכֶם, זֶהוּ: ״תָּמִיד נִבְזֶה אָכְלוֹ״ – אַתֶּם אוֹמְרִים עָלָיו. כְּלוֹמַר, כְּבָר הוֹצֵאתֶם עָלָיו דִּבָּה זוֹ, וְנִיב זֶה הֶחֱזַקְתֶּם לְמִזְבְּחִי.

ואתם. אבל אתם מחללים את ה׳ במה שאתם אומרים שלחן ה׳ והוא המזבח מתועב הוא על כי נזרק עליו הדם ונקטר עליו החלב דברים שנפש האדם קצה בהם ובעבור זה תקריבו גם בעלי מומין כמ״ש למעלה:

וניבו. ענין אמירה כמו בורא ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט):

אָכְלוֹ. מַאֲכָלוֹ.