מלאכי ב:ז מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם ומצודת דוד

כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן. עֲלֵיהֶם מוּטָל לִשְׁמֹר דַּעַת. לָמָּה? שֶׁהֲרֵי תוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ, שֶׁכְּבָר דָּבָר זֶה מָסוּר לָהֶם: ״יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב״ (דברים לג:י).

כי - דבק כי בהיות הכהן ישר, ירבו הישרים והנה שפתי כוהן דבק עם אשר למעלה כי מלאך שליח השם הוא בינו ובין ישראל.

כי שפתי כהן ישמרו דעת שהלמודים שלמד לאחרים בשפתיו. שלמד את העם מדברים שחקר עליהם בשכלו שזה גדר הדעת שמורה על דברים שידעם מעצמו בידיעה ברורה, וזה מיוחס להשפתים כנ"ל, שעז"א כי שפתי כהן. הם היו שומרים דעת, לידע הכל בידיעה ברורה ונגד דברים שקבל בקבלה בעניני חכמה שאין עליה מופתי הדעת שזה מיוחס אל הפה.

כִּי מַלְאַךְ. שְׁלוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְשָׁרֵת לְפָנָיו וְלִכָּנֵס לִפְנִים בִּמְחִיצָתוֹ.