מלאכי ג:כ מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם

וילן שם כי בא השמש. מה ת"ל כי בא השמש. אלא מלמד כשהגיע באותו המקום עדיין היה שעות ביום. ורצה הקב"ה להלינו שם. והשקיע השמש בעבורו. לכך נאמר כי בא השמש. ואותו השמש ששקע בעבורו זרח בגללו. דכתיב ויזרח לו השמש (בראשית לב לב). לו ולא לשאר העולם. סימן לבניו ששקעה להם השמש וזרחה להם. שקעה להם. דכתיב אומללה יולדת השבעה וגו' באה שמשה (ירמיה טו ט). ולעתיד יזרח. דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג כ). שמש לשון זכר ולשון נקבה. כמו שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ולפי שצדקה לשון נקבה קרא לשמש לשון נקבה. דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (שם שם).

וּפִשְׁתֶּם. לְשׁוֹן ׳שֹׁמֶן׳, כְּמוֹ (ירמיהו נ:יא) ״כִּי תָפוּשׁוּ כְּעֶגְלָה דָשָׁה״.

וזרחה - עיקר היום הוא השמש, כחם היום השמש והיום רד מאד השמש וככה היום הבא וזאת השמש לא תזיק אנשי השם רק מרפא.

מַרְבֵּק. הַנִּכְנֶסֶת לָרִבְקָה לְפַטֵּם, קופי״לא בְּלַעַ״ז.