וַתָּבֹ֨א בַת־שֶׁ֤בֶע אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחַ֔דְרָה וְהַמֶּ֖לֶךְ זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וַֽאֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית מְשָׁרַ֖ת אֶת־הַמֶּֽלֶךְ׃
אהבת יהונתן
והמלך זקן מאד ואבישג משרת את המלך. נרא' דאשמועינן דשב המלך בתשובה שלימה לעת זקנות. שאבישג היתה משרת את המלך ואף על פי כן לא קרב אליה. ואי' בגמרא דאבישג אמרה לדוד נינסבן אמר לה אסירת לי שכבר נשאתי י"ח נשים אמרה ליה חסרא לגנבא נפשיה לשלמא נקיט ר"ל מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך אמר להו קראו לי לבת שבע ובעל אותה שלשה עשרה בעילות. ונראה לפרש דאי אלו לא חטא אדם הראשון לא היה יצר הרע ולכאורה קשה הא בהכרח צריך יצר הרע לקיום המין האנושי וביותר צריך להבין איך בא אדם הראשון על חוה בגן עדן קודם שחטא ותירצו המפרשים דאלו לא היה יצר הרע היו מתפללים על התאוה כמו שיצחק התפלל על התאוה מפני דכבר פסק ממנו היצר הרע משעת עקידה וכן פסק היצר הרע מדוד כמו שכתוב לבי חלל בקרבי. וזהו שרמז לנו כאן איך היה צדקות דוד שלבו הי' חלל בקרבו ותמיד היה מתפלל על התשמיש דלפי הטבע לא היה יכול להזריע דכבר פסק הליחה ממנו והיה קר בטבע ועל ידי התפלה ניתן לו כח בחלציו כמו שהיה עכשיו מתפלל ובעל י"ג בעילות לבת שבע כדאיתא בגמרא ואם כן מוכח דמה שלא נשא לאבישג היתה משום שאסור' לו כנ"ל וק"ל:
מלבי"ם
והמלך זקן מאד, הקדים להציע למה שיאמר שדוד נבהל על ביאתה ואמר מה לך, שזה היה מג' טעמים, א. שלא היו נשיו רגילות לבא לפניו אז לתשמיש כי היה זקן מאד, ב. שלא באו לשרתו כי אבישג השונמית משרת את המלך, (ובפרט למ"ש למעלה שזה היה כדי שלא יבואו נשיו לחדרו):
מצודת דוד
החדרה. לחדר משכבו, ולשלא נחשוב שבאה לשכב אצלו, אמר: והמלך זקן מאוד, והחום הטבעי הלך ממנו, עד שאבישג היתה משרתת אותו בדבר החמום: