וַיֹּ֣אמֶר נָתָ֗ן אֶל־בַּת־שֶׁ֤בַע אֵם־שְׁלֹמֹה֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֣וֹא שָׁמַ֔עַתְּ כִּ֥י מָלַ֖ךְ אֲדֹנִיָּ֣הוּ בֶן־חַגִּ֑ית וַאֲדֹנֵ֥ינוּ דָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃
אהבת יהונתן
ויאמר נתן וכו' ועתה איעצך נא ומלטי את נפשך ואת נפש בנך. איתא במדרש ומלטי את זכות בנך ותמוה. ויש לומר דהנה הקושיא מפורסמת החרדה הגדולה הזאת של נתן הנביא עד שצריך לעצה זו הלא הוא ידע בעצמו הנבואה מפי הגבורה ששלמה ימלוך וההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה ומאי איכפת ליה במה שיואב ואביתר יעזרו אחרי אדוניה אבל הענין הוא דודאי ידע אך אם הם וכיוצא בהם יעזרו אחרי אדוניהו יבטלו המה והנבואה תתקיימה ואולם על ידי הכנה גדולה ובניצוח גדול דאם יעשו אותו למלך צריך להעשות נס לשלמה למען ימלוך וכל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו לכן ירא אם יגיע אדוניהו למלכות יקטין זכותו של שלמה וזהו כוונת המדרש ומלטי זכות בניך שלא יבא לידי ניצוח וא"ש:
מלבי"ם
הלא שמעת, בא לעוררה מג' צדדים, א. בל תאמר כי עוד יש שהות, על זה אמר כי מלך אדוניהו כבר מלך והדבר נחוץ ב. בל תאמר כי אם כן כבר נעשה מעשה ואין להשיב, על זה אמר ואדנינו דוד לא ידע, וכשידע ימליך את שלמה: