וְלִבְנֵ֨י בַרְזִלַּ֤י הַגִּלְעָדִי֙ תַּֽעֲשֶׂה־חֶ֔סֶד וְהָי֖וּ בְּאֹכְלֵ֣י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ כִּי־כֵן֙ קָרְב֣וּ אֵלַ֔י בְּבָרְחִ֕י מִפְּנֵ֖י אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיךָ׃
צוארי שלל
ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד וכו' אפ' במ"ש בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה נוטל דעני היה באותה שעה. ומזה נלמוד דדהע"ה כשהיה בורח מאבשלו' היה עני וברזילי הטיב עמו בתורת צדקה ואינו חייב לשלם על דרך מאי דס"ל לרבנן בלקט דעני היה באותה שעה וז"ש תעשה חסד כלומר ולא מן הדין ונ"ט כי כן קרבו אלי בברחי וכו' והי"ל דין עני:
אהבת יהונתן
ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שולחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך. יש להבין מאי היא הטובה המיוחדת אשר הטיב עם בני ברזילי באומרו והיו באוכלי שולחניך הא התנא הזהיר ואל תתאוה לשולחן מלכים. ונראה דהענין שולחן מלכים הוא שמאריך בשולחן יותר מדאי ומבטל מן הלימוד אע"פ שמלך כשר היא אעפ"כ אסור לו לשנות דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ולכך הזהיר התנא אל תתאוה לשולחן מלכים. ואולם בשלמה המלך מצינו שאמרה מלכת שבא אשריך ואשרי אנשיך העומדים תמיד לשמוע חכמתך ולא היה ביטול בתענוגי עול' כי כל דבורו הי' דבר חכמה. וזהו ענין שאמר והיו באוכלי שולחניך. ומבאר טעמו כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך הכונה דבאמת הם מאסו בשולחן מלכים כי לא באו אלי כל זמן שהייתי בגדולה והייתי מתענג כמלך אמנם קרבו אלי כאשר ברחתי מפני אבשלום ואז לא היה לי שולחן מלכים וא"ש וק"ל:
מלבי"ם
ולבני ברזלי וכו' כי כן קרבו אלי, רצה לומר זה יהיה מדה כנגד מדה, כי כן קרבו בשולחנם, לכן יאכלו על שולחנך, והיתה הקורבה בברחי מפני אבשלום, שאז לא היו מצפים לתשלום גמול: