וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֣את אֹמֶ֔רֶת זֶה־בְּנִ֥י הַחַ֖י וּבְנֵ֣ךְ הַמֵּ֑ת וְזֹ֤את אֹמֶ֙רֶת֙ לֹ֣א כִ֔י בְּנֵ֥ךְ הַמֵּ֖ת וּבְנִ֥י הֶחָֽי׃ (פ)
מצודת דוד
זאת אומרת. כאומר מה לי בהויכוח, עיקר המשפט הוא בדבר ההכחשה של מי הוא הילד החי:
אלשיך
ויאמר המלך ראו עתה כי יצא הדין מסברא הפך המשפט אשר יראה שורת הדין והוא כי מן הדין הוא כי אם אין ראיה למוציא מחבירו נשבע המוחזק ונפטר והנה זאת אומרת זה בני החי שהיא מוחזק' ואומרת זה שעמי בני החי וזאת אומרת לא כי כו' ובאה להוציא והלא מן הדין האומרת זה בני החי היא הזוכה בדין אך קחו לי חרב כלומר ותראו האמת הפך הנרא' ויאמר המלך גזרו כו' ותאמר האשה אשר בנה החי לא אשר ביד' החי אלא אשר בנה החי תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו וזאת שהיא אשר החי בידה אומרת גם לי גם לך לא יהיה גזורו ויאמר המלך תנו לה כו' היא אמו נמצא כי יצא הדין עם הבאה להוציא מחברת' ורז"ל להיותו מיותר אומרו היא אמו אחר אמרו תנו לה את הילוד החי כלשון האומרת כן אמרו כי מן השמים יצתה בת קול ואמרה היא אמו וצורך הבת קול יהיה להיות שהיה הפך שורת הדין כי האחרת היתה מוחזקת. גם אפשר כיון במה שהעתיק לשונם באומר זאת אומרת וזאת אומרת למען ירגישו כי מרמה בפי המוחזקת האומרת זה בני החי במה שמסיימת דבריה ואומרת ובנך המת כי לפי דבריה לא היו שינויים וחליפין כי אם שכל אחת אומרת בשלה ואם כן מה לה להזכיר את בן האחרת ולומר ובנך המת תאמר זה בני והוא חי אך יורה שבאה להשמר מאשר עשתה להסיר בן חברתה מחיקה ואומרת כי לא כן כי אם שבנה המת ולא החי ופיה מכשלתה ועל כן אמר זאת אומרת כו' כלומר טעמו וראו כי המופת שאעשה אמת הוא ואז התחזקה מלכותו על כל ישראל וזהו ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל: