מלכים א ו:ט מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

וַיִּסְפֹּן. לְשׁוֹן כִּסּוּי תִּקְרָה.

השאלות: למה אמר שתי פעמים ויבן את הבית ויכלהו, ולמה בא הדבור באמצע הבנין אחר שאח"כ יוסיף לספר מן הבנין, והיה ראוי שיבא בתחלת הבנין או בסופו:

את הבית. את קירות ההיכל:

גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים. שְׁתֵּי תִּקְרָאוֹת, אַחַת עֲשׂוּיָה לְנוֹי מִלְּמַטָּה, וְאַחַת שֶׁל לוּחֵי אֲרָזִים מִלְּמַעְלָה, שֶׁל גֵּבִים הִיא הַתַּחְתּוֹנָה. וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: בְּהַנְתּוּכִין, וְלֹא יָדַעְתִּי מָה הֵן, וְשָׁמַעְתִּי מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם זַצַ"ל, שֶׁהֵם נְסָרִים אֲרוּגִים נָאִים כְּמִין צוּרָה, וְקוֹרִין לוֹ בִּלְשׁוֹנֵנוּ צילי"ד (תִקְרָה) (וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז גהימל"ט), וְהִיא לְשׁוֹן 'שָׁמַיִם ', 'שְׁמֵי קוֹרָה'. וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁהֵם לְבֵנִים חֲלוּלִים, וְהֵם כַּחֲצִי קָנֶה עָגֹל, שֶׁעוֹשִׂין לְכִסּוּי בָּתִּים (בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז דעק ציגל — רְעַפִים).

גֵּבִים. לָשׁוֹן אֲרַמִּי: גּוּבְתָּא דְּקַנְיָא, וְהֵם הָיוּ (לְמַעְלָה), וְהַשְּׂדֵרוֹת (לְמַטָּה).