מלכים א ו:כ מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

וְלִפְנֵי הַדְּבִיר. לִפְנִים מֵאוֹתָהּ מְחִצָּה, חָלָל שֶׁל עֶשְׂרִים אֹרֶךְ, וְשֶׁל עֶשְׂרִים רֹחַב.

ולפני הדביר החדר שהיה לפניו היה עשרים אמה ארכו ורחבו וקומתו, והנה רש"י פי' שקומת הדביר לא היה רק עשרים אמה, והתוס' (סוכה ד' ד"ה בשליש, יומא נ"ב ד"ה ועשרים) השיגוהו ממ"ש בב"ב (דף צ"ח) ההוא משפת כרובים ולמעלה, ע"ש, וכן מב"ב (דף ג') מבואר שקומת אמה טרקסין היה שלשים אמה, ומה שפרשתי מתוקן כפי הפשט כי בפסוקים אלה חשב הבנין הפנימי של עץ וגובה בנין זה לא היה רק עשרים אמה, ועז"א עשרים אמה קומתו שלבנין העץ ויצפהו זהב סגור ר"ל עד שם צפה זהב על העץ, והבנין הראשון של אבנים שהיה גבוה על הבנין של עץ עשר אמות לא צפה לא בעץ ולא בזהב, ופי' בד"ה שצפהו באבנים טובות ויצף מזבח ארז אחר שצפה את הדביר בזהב צפה את המזבח שהיה בהיכל שהי' של אבנים או אדמה וצפהו בארז:

ולפני הדביר. החלל הפנימה לה לצד המערב:

וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ. כְּלוֹמַר, עֲלִיַּת שֶׁל בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, נְמוּכָה מִשֶּׁל הֵיכָל.

וַיְצַפֵּהוּ. לַדְּבִיר, הִיא הַמְּחִצָּה.

זָהָב סָגוּר. פֵּרְשׁוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתָּח לִמָּכֵר, כָּל חֲנֻיּוֹת אֲחֵרוֹת נִסְגָּרוֹת. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: דְּהָב טָב, רוֹצֶה לוֹמַר: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמֶּנּוּ, סוֹגְרוֹ לְעַצְמוֹ.