וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת כְּנַ֤ף הַכְּרוּב֙ הָֽאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת כְּנַ֥ף הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑ית עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת מִקְצ֥וֹת כְּנָפָ֖יו וְעַד־קְצ֥וֹת כְּנָפָֽיו׃
רש"י
עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו. כְּשֶׁהֵן פְּרוּשׂוֹת, נִמְצָאוֹת כַּנְפוֹת שְׁנֵיהֶם שֶׁהָיוּ נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ, מְמַלְּאוֹת כָּל חֲלַל עֶשְׂרִים אַמָּה, וְגוּף הַכְּרוּבִים אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה, וְעוֹמֵד בְּנֵס.
מלבי"ם
וחמש אמות וכו' וכל כנף היה מחזיק חמש אמות, עד שמקצה הכנף הא' עד קצה השני היה עשר אמות, והכנפים היו דבוקים בגב הכרוב זה אצל זה ובזה אצ"ל שהכרובים עמדו בנס ולדעת חז"ל היה גוף הכרובים כל אחד אמה ועמדו בנס: