מלכים א ז:כג מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ורלב"ג

עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ. בְּאֶמְצָעִיתוֹ, שֶׁכָּל רֹחַב כְּלִי עָגֹל, בְּאֶמְצָעִיתוֹ הוּא.

ויעש את הים עשר אמה משפתו עד שפתו היינו מבפנים שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו מבפנים:

ויעש את הים. גיגית גדולה עשויה כדמות הים, ובדברי הימים (ב ד ו) נאמר שהיו הכהנים רוחצים שם לטבול מטומאתן ואמרו רבותינו (ירושלמי יומא ג ח): ז״ל שלא היו המים שאובים כי רגלי הבקרים שעמדו תחתיו היו נקובים וחלולים, ודרך בם בא המים, מן המעין:

וְקָו שְׁלשִׁים בָּאַמָּה. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח, הֶקֵּפוֹ שְׁלשִׁים, וְרָחְבּוֹ עֶשֶׂר, וּמִתּוֹכוֹ הוּא מוֹדֵד.

קוֹמָתוֹ. עָמְקוֹ, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים הוּא אוֹמֵר, שֶׁעֲשָׂאוֹ לִרְחִיצַת הַכֹּהֲנִים לִטְבֹּל בְּתוֹכוֹ.