מלכים א ז:כד מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

וּפְקָעִים. וְצוּרַת בֵּיעִין, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.

ופקעים ת"י כצורת בצים ובד"ה כתיב ובקרים שעל הבצים הבולטות היה חקוק כדמות בקר, עשר באמה יל"פ שבכל אמה היה עשר פקעים, וחז"ל היו מפרשים שעל כל עשר אמות היו פקעים, ואמרו חז"ל (בירושלמי דעירובין ובבלי שם) ששלש אמות התחתונות היו מרובעות ושתים העליונות היו עגולות שא"א שיחזיק אלפים בת רק בענין זה, והיה שטח המרובע מבחוץ, בכל צד י' אמות ושני טפחים, והפקעים נמשכו על הי' אמות, והטפח מכאן ומכאן של עובי הדופן נשאר חלק, והיו הפקעים שני טורים כי גם בשפתו העליונה העגולה היו פקעים, בשלש ההרחקים, והיה הפסק בין כל הרחק לערך חמשה טפחים פחות מעט, כי העגול מבחוץ היה מחזיק נוסף על השלשים אמה ששה טפחים של היקף עובי הדפנות שהיו משפתו אל שפתו עשר אמות ושני טפחים, ועוד שביעית של האלכסון, הנוסף על ההיקף כפי כללי ההנדסה שהוא לערך ח' טפחים וחצי:

מתחת לשפתו. רוצה לומר: בשלש אמות התחתונות, כי שתי האמות עליונות היו עגולות, ושלש התחתונות היו מרובעות, כן אמרו רבותינו ז״ל בעירובין (יד ב). והפקעים ההם היו במקום רבועו, וזה שנאמר עשר באמה מקיפים וכו׳, ורצה לומר: ארבע הפאות שבכל אחת עשר אמות, היו הפקעים מקיפים וכו׳:

מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ. בְּשָׁלשׁ אַמּוֹת תַּחְתּוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מְרֻבָּעוֹת, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ בַּגְּמָרָא דְּעֵרוּבִין: שָׁלשׁ תַּחְתּוֹנוֹת מְרֻבָּעוֹת, וּשְׁתַּיִם עֶלְיוֹנוֹת עֲגֻלּוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָכִיל אַלְפַּיִם בַּת שֶׁהֵם מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טָהֳרָה אַרְבָּעִים, אֶלָּא בְּעִנְיָן זֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּעֵרוּבִין, עֶלְיוֹנוֹת מְרֻבָּעוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת עֲגֻלּוֹת, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר, דְּכִי כְּתִיב שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר בַּפְּקָעִים הַלָּלוּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּיפִין אֶת הַיָּם סָבִיב, שֶׁבִּמְקוֹם רִבּוּעוֹ (הֶקֵּפוֹ) אַרְבָּעִים אַמָּה, עֶשֶׂר אַמָּה לְכָל רוּחַ, אֲבָל בִּמְקוֹם עִגּוּלוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עֶשֶׂר בָּאַמָּה סָבִיב.

שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ. הַכֹּל מוּצָק יַחַד, לֹא שֶׁחִבֵּר לוֹ אֶת הַפְּקָעִים אַחַר יְצִיקָתָן עַל יְדֵי מַסְמֵרוֹת אוֹ עַל יְדֵי דֶּבֶק, שֶׁקּוֹרִין שולדר"א בְּלַעַ"ז (הַלְחָמָה, רִתּוּךְ).