מלכים א ח:ח מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ורלב"ג

וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים. בַּפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הַפֶּתַח בָּאַמָּה טְרַקְסִין, יָכוֹל יִהְיוּ מְקָרְעִין בָּהּ וְיוֹצְאִין, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה, הָא כֵּיצַד, דּוֹחֲקִין וּבוֹלְטִין כְּעֵין שְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּין שָׁדַי יָלִין.

ויארכו שהתארכו הבדים עד שנראו מן הקדש על פני הדביר ר"ל אל פתח הדביר תוך חלל הפתח בלטו מן הכפורת כשני שדים, שהבדים היו דוגמת חוט השדרה היוצא מן המוח ומשלח מעינות ההרגשה לכלל הגויה עד המקום נגד הלב ששם עקר פעולת נפש החיונית שנגדו היה ההיכל ושם היה דוגמת השדים המלאים חלב:

ויאריכו הבדים. רוצה לומר: משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח, והיו נראים לפני הדביר, בהיותם דוחקין ובולטין בפרוכת, שהיה מול הפתח, אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לו: