וַהֲדַ֞ד שָׁמַ֣ע בְּמִצְרַ֗יִם כִּֽי־שָׁכַ֤ב דָּוִד֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְכִי־מֵ֖ת יוֹאָ֣ב שַֽׂר־הַצָּבָ֑א וַיֹּ֤אמֶר הֲדַד֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה שַׁלְּחֵ֖נִי וְאֵלֵ֥ךְ אֶל־אַרְצִֽי׃
רש"י
כִּי שָׁכַב דָּוִד. דָּוִד שֶׁמֵּת מִיתַת עַצְמוֹ, נֶאֶמְרָה בוֹ שְׁכִיבָה, יוֹאָב שֶׁנֶּהֱרַג, נֶאֶמְרָה בוֹ מִיתָה. דָּבָר אַחֵר: דָּוִד שֶׁהִנִּיחַ בֵּן הָגוּן מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ שְׁכִיבָה, יוֹאָב שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן הָגוּן מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, לֹא נֶאֶמְרָה בוֹ שְׁכִיבָה, כִּי אִם מִיתָה.
מלבי"ם
כאשר שמע שמת יואב ודוד איננו שאל רשות לשוב אל ארצו להנקם מישראל אולם כ"ז שהלך שלמה בדרכי ה' לא יכול להרים ראש, אולם עתה שחטא שלמה:
מצודת דוד
אל ארצי. כי חשב לאסוף אנשים ללחום בישראל, בשמעו שמת המלך ושר הצבא המכים באדום, וכאלו עמהם מתה הגבורה מישראל: