מלכים א יח:כז מפרשים: צוארי שלל, אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), רש"י ומלבי"ם

ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו וכו' עד שפוך דם עליהם וכו' וי"ל למה בצהרים. ותו הול"ל עד שפוך דם מהם ומהו עליהם. ופירש הר' החסיד מהר"ר יוסף פייאמיטה אב"ד דק"ק אנקונה זלה"ה כי עובדי הבעל הכינו עצמם בדרך טבע בדרך ערמה בדרך כישוף דרך טבע כי אם יהיה דבר שמוכן לקבל האש כחום היום מנגד הרחק יכוונו זכוכית טוב וע"י הזכוכית יודלק. ודרך ערמה כי שמו חיאל בית האלי בערמה מתחת לקרקע. ודרך כישוף לשפוך דם על העצים ועל המזבח ועל הקרבן כי שם היה הקסם והבשוף ובדם האדם מתעורר כח הכשוף כנודע מחכמת הכישוף וז"ש ויהי בצהרים כחום היום ולא הועיל הזכוכית המכוון לעיני השמש ויהתל בהם אליהו. ויאמר קראו בקול גדול לחיאל כי הוא אלהים שלכם כי שיח לו כלומר נתעלף מלשון גם היום מרי שיחי כי בהיותו במקום צר מתחת לארץ אפשר נתעלף. או וכי שיג לו האש שנתתם בידו סיגים היה ולא יצלח. וכי דרך לו שמא הלך. אולי ישן הוא ויקץ. ויקראו בקול גדול. ואחזו הכשוף עד שפוך דם עליהם כלומר על העצים ועל המזבח ועל הקרבן זה"ת דברי הרב הנזכר בספר דרשותיו כ"י:

הפטרת כי תשא
ויהי בצהרים ויההל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ. והנה רש"י ז"ל פי' כי שיח שמא יש לו דבר עם יועציו וכי שיג משיג ורודף במלחמה וכי דרך לו ר"ל לבית הכסא ע"ש. והנה לכאו' יש להבין למה לא תפס להם מן העסקים שיש בעולם כי אם שלשה עסקים אלה דוקא שהם עסק הדבור ועסק המלחמה ועסק הבית הכסא ויובן בס"ד לפרש והוא דהנה עובדי ע"ז סוברים שפועל הטוב איננו פועל דע ולכן אומרים שיש ב' רשויות והנה שם שהיו כולם עע"ז בא אליהו הנביא ז"ל לרמוז להם הדברים אשר יש מהם ראיה מוכחת להכחיש סברתם זאת ותחלה רמז להם עסק הדבור כי מן הדבור שהוא בלשון יש ראיה שפועל הטוב הוא הוא פועל הרע ואין ב' רשויות ח"ו והוא ע"ד שאמר שלמה הע"ה מות וחיים ביד לשון. ובמדרש הביאו דז"ל משל נכון על זה והוא משל למלך שחלה בנו ואמרו הרופאים שלא יתרפא אלא בחלב לבייא והוא קרוב לנמנע כי מי יסכין עצמו להביאו ויען א' מעבדיו ויאמר אנכי אביאנו ושאל מהמלך שיתן לו עדר כבשים והוליכם וישב עמהם במערה קרובה למעגנות אריות והיה שוחט ומשליך לפני המערה והם באים ואוכלים וכל יום הכפירים שואגים לטרף והוא משליך להם עד שראה לבייא אחת דדיה נוטפות חלב והשליך לה נתחים רבים ולפי שהמניקה צריכה לאכול הרבה לכן כל יום היתה קודמת לבא אצלו ונותן לה כל צורכה והיה מרחיק מעט לאט והיא באה אצלו והיה מתקרב לאט עד שחלב אותה כל שיעור ששאלו הרופאים והלך וכמלון היו כל איבריו משתעשעים באומרם עתה יעשרנו המלך והרגלים אומרים אנחנו העיקר שאלו לא הלכנו לא הובא החלב והעינים אומרים אם לא ראינו וכו' והכליות אומרים אם לא יעצנו וכו' וכן שאר איברים ויען הלשון אני הוא העיקר שדברתי עם המלך להביאו וענוהו כולם ואמרו לו מה ערכך ואיכותך וא"ל א"כ נראה דבר מי יקום ובבואו לפני המלך א"ל אדוני הנה חלב כלבתא ואז קצף המלך ויצו לתלותו יען כי צחק בו וכשהוציאוהו אמר הלשון לאיברים הראיתם מי שולט בכולכם ויענוהו חטאנו לפניך אתה הוא אדונינו אם תוכל להצילנו ממות ותכף אמר למוליכי' אותו להיכן אתם מוליכים אותי וענוהו להורגך וא"ל זו שכרי שהשלכתי עצמי למיתה עד שהבאתי חלב לבייא והיה צועק ובוכה עד ששמע המלך והביאו וא"ל אתה אמרת שהוא חלב כלבתא והשיבו שכן קורין אותו בעירו ואז גדלו המלך ונתן לו מתנות רבות ולכן אמר שלמה הע"ה מות וחיים ביד לשון עכ"ד במדרש ע"ש. וכתבו המפרשים ז"ל שרז"ל מגמתם במשל זה להודיענו שאל תחשוב ששלמה הע"ה גוזמא בעלמא קאמר שהמות וחיים ביד לשון אלא להודיעך שהדברים הם ממש כן באמת עכת"ד ז"ל. איך שיהיה מאחר שמצינו ששלמה הע"ה העיד בחכמתו שמות וחיים ביד לשון נמצא שיש בדבור שבלשון ב' הפכיים פעולת הטוב ופעולת הרע ואם כן מכאן ראיה ניצחת המבטלת סברת עע"ז שאומרים פועל הטוב אינו פועל רע דהרי ברא הדבור בלשון דאית ביה תרתי טוב ורע והם ב' הפכיים וא"כ מוכרח שפועל הטוב הוא פועל הרע ונמצא שמכח הדבור שבלשון יש טענה חזקה המבטלת סברת עע"ז. ולכן הזכיר להם עסק הדבור שבלשון ואמר וכי שיח לרמוז להם על האמור:

כִּי אֱלֹהִים הוּא. (תַּרְגּוּם:) אֲרֵי אַתּוּן אָמְרִין דַּחֲלָא הוּא.

כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ. שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ דָּבָר עִם יוֹעֲצָיו עַכְשָׁיו, אוֹ מַשִּׂיג וְרוֹדֵף הוּא עַכְשָׁיו בַּמִּלְחָמָה.