וַיִּקַּ֣ח אֵלִיָּ֗הוּ שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֲבָנִ֔ים כְּמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יַעֲקֹ֑ב אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֥ה שְׁמֶֽךָ׃
צוארי שלל
ויקח אליהו י"ב אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך. הדקדוק מורגש דמה אכפת לנו עתה אם ה' אמר ישראל יהיה שמך ומה ענין זה לזה. ופירשו רבני אשכנז כי הנה פ' וישלח כשנראה ה' וקראו ישראל א"ל גוי וקהל גוים יהיה ממך ויש שני פירושים והביאם רש"י הפי' ראשת שעתידין להקריב כגוים באיסור הבמות ע"פ אליהו ופירוש ב' וקהל גויים על מנשה ואפרים. ואמרו ספ"ק דהוריות לנחלה הוקשו מנשה ואפרים ולא לדבר אחר כי המספר י"ב שבטים ומנשה ואפרים נחשבים לשבט יוסף אחד. ומזה יש להכריע דהפי' גוי וקהל גוים על אליהו שיקריב באסור הבמות כיון דמנשה ואפרים חוץ מנחלה הם שבט א' מסתברא דה' לא יקראם גוים. וז"ש אליהו הנביא ע"ה ויקח אליהו י"ב אבנים כמספר השבטים. כלומר דה' אמר וקהל גוים שאני מקריב באסור הבמות דאין לומר דגוים על מנשה ואפרים שהרי הם י"ב שבטים גם בעת ההיא שהי' דבר ה' ישראל יהיה שמך דלא כיוין וקהל גוים כי אם שאני אקריב באסור הבמות:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך. וי"ל דמאי בעי להשמיענו בזה שאמר אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך והלא ידוע הוא ומאי מקומו הכא והנה לפי מ"ש לעיל בס"ד בתיבת אלי אתי שפיר. אמנם עוד יובן בס"ד לפרש בזה והוא דידוע דשם יעקב הגם שנכתב חסר בתורה בלא וא"ו מ"מ מצינו שנכתב נמי בוא"ו כנודע. וכתבו המפרשים ז"ל שלעתיד יהיה מלא בוא"ו שיקח הוא"ו מן עשו וישאר עש ואז עש יאכלם עכ"ר ז"ל. וא"כ השתא יעקוב בוא"ו הוא חמשה אותיות ושם ישראל שנקרא בו גם כן חמשה אותיות הרי עשרה כנגד עשר ספירות וכנגד עשרה מאמרות שנברא בו העולם וכנגד עשרת דברות שקבלו ישראל על הר סיני והנה ב' שמות אלו הנז"ל עם הכולל שלהם יעלו י"ב ולכן רצה ליקח י"ב אבנים שהם כנגד י"ב שבטי ישראל כמפורש בקרא וגם כנגד ב' שמות יעקוב וישראל שיש בהם יו"ד אותיות ועם הכללות שלהם הם מספר י"ב ולכן לזה זכר כאן אשר היה דבר ה' אליו ישראל יהיה שמך:
רש"י
אֲשֶׁר הָיָה דְּבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. לָמָּה נֶאֱמַר כָּאן, לְפִי שֶׁבְּיוֹם שֶׁנִּגְלְתָה שְׁכִינָה עַל יַעֲקֹב בְּבֵית אֵל וּקְרָאוֹ יִשְׂרָאֵל, בּוֹ בַּיּוֹם אָמַר לוֹ: גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ, עֲתִידִין בָּנֶיךָ לְהִקָּהֵל כִּשְׁאָר עַמִּים, וְלִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְהַקְטִיר עָלָיו בִּשְׁעַת אִסּוּר הַבָּמוֹת, וַאֲנִי מִתְרַצֶּה בַדָּבָר, בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה.