מלכים א יח:לו מפרשים: מדרש לקח טוב, אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), רש"י ומלבי"ם

ויגש אליו יהודה. כתיב טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח [את] ידך וירא אלהים יצא את כולם (קהלת ז יח). החכם בזמן שרוצה לעשות דבר אוחז בהרבה ענינים. לפי שאינו יודע אי זה יכשר. שהרי יהודה נתן דעתו בכמה ענינים בשעה שנתפס בנימין אחיו בגביע. שנאמר ויגש אליו יהודה. ר' יהודה אומר הגשה למלחמה. כענין שנאמר ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה (ש"ב י יג). ר' נחמיה אומר הגשה לפיוס. כענין שנאמר ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל (יהושע יד ו). לפייסו נגשו. רבנן אמרי הגשה לתפלה. שנאמר ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו (מ"א יח לו). כיון שראה יהודה שדעתו של יוסף לכבוש אצלו את בנימין. אמר אין הדבר תלוי אלא בי. שהרי אמרתי לאבי אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. לפיכך ויגש אליו יהודה. א"ר חנינה ב"ר נחמן לעולם הדבק בשלשה. והתרחק מן השלשה. התרחק משלשה. מן הפקדונות. ומן המיאונין. ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו. [הדבק בשלשה. בחליצה. ובהפרת נדרים. ובהבאת שלום בין אדם לחבירו]. כתיב מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה (משלי כ ה). זה יהודה שהיה משיב דבר על דבר עד שעמד על לבו של יוסף.

ויגש אברהם ויאמר. רבנן אמרין הגשה לתפלה. המד"א ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא (מ"א יח לו).

ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל יובן בס"ד לרמוז מנ"חה גי' ק"ג רמז לק"ב חרובין ע"ה שהם מילוי ע"ב ס"ג מ"ה שהם חרובין וצריכים תיקון ועילוי שלא יינקו מהם החיצוני' ח"ו וזהו ויהי בעלות המנחה שעשה עילוי לק"ב חרובין שהם ע"ה גי' מנ"חה אז ויגש אלי"הו גי' ב"ן רמז לבחי' שם ב"ן הנביא אותיות א' בי"נה והאלף רמז לחכמה ע"ד אלף חכמה וכמ"ש המפרשים ז"ל בכמה מקומות ואותיות בינה רמז למדת הבינה והכוונה שנמשך שפע לבחי' שם ב"ן מחבמה ובינה. או יובן הנביא גי' ס"ג רמז לבחי' שם ס"ג שהאיר לב"ן ואז ע"י הארה זו ויאמר ה' והכוונה הוא ע"ד שמצאתי כתוב שהאמירה רמז ליחוד וזהו ויאמר ה' רמז ליחוד או מלשון את ה' האמרת היום אלהי אברהם יצחק וישראל רמז לג' ספירות חסד גבורה תפארת כי ידוע שאברהם מדתו חסד ויצחק מדתו גבורה וישראל מדתו תפארת והה"יב:

וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי. שֶׁהִקְרַבְתִּי בַּבָּמָה בִּשְׁעַת אִסּוּר הַבָּמוֹת.