מלכים א יח:לז מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), רש"י, מלבי"ם ומצודת דוד

ענני ה' ענני וידעו העם הזה. יובן בס"ד שכפל הדברים ואמר ענני ב"פ והוא כי ידוע שיש חמשה חסדים וחמשה גבורות כנודע והנה חמשה פעמים חסד גי' ש"ס כמנין ב"פ ענני שג"כ עולה ש"ס בדקדוק ואפשר שרצה להמשיך בזה ה' פעמים חס"ד כדי למתק הדין כי היה אז בשעת המנחה שהוא זמן דין כנודע. או יובן בס"ד לרמוז כי ענני ה' ענני גי' שפ"ו כמנין שכי"נה ע"ה וכמנין "דוד "בן "ישי שעולה שפ"ו וכמנין של"ום שהוא גי' שפ"ו:

ואתה הסבות את לבם אחורנית. יובן בס"ד כי הנה ידוע שהאדם כל מה שמתקבץ ממאכלו החי נהפך לדם והלב שואב חלק המובחר והחשוב שבדם והשאר מחלק ונותן לשאר איברים כי הלב הוא מלך האיברים והוא נוטל ראשון חלק המובחר והטוב ומה שצריך ליקח חלק הטוב והמובחר יען כי ההבנה היא בלב ולכן צריך לשתות הטוב והצלול שבדם ולא העכור כדי שלא יהיה טפש ואטום כנודע והנה כאן אליהו זכור לטוב בקש מהקב"ה שיטמטם לבם כדי שלא יהיה להם הבנה שיהיו אז חכמים להרע ולומר שמעשה כשפים הם ועוד שאר הוצאת דבה כיוצא בזה וכמ"ש חז"ל וא"כ רוצה שהלב שלהם ישתה הדם באחרונה ולא כדרכו לקחת חלק בראש כדי שלא יקח הטוב והצלול אלא יקח חלת העכור הנשאר לבסוף ואז יהיה לבם אטום ולא יהיה להם הבנה לחשוב מחשבת דבה וערעור בעלילות דברים על זאת וזהו שאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית דיקא ונקט לשון הסבות שהוא נמי לשון סובין לרמוז על האמור גם רמז עוד בזה באומרו ואתה הסבות את לבם אחורנית כי אותיות לב להפך הם אותיות בל שהוא לשון בלבול וזהו הסבות את לבם אחורנית שיהפך לבם לאחור שיורה אז על בלבול דעתם שלא ירגישו להוציא איזה דבר לעז ועלילות דברים על זה המעשה:

עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי. עֲנֵנִי בָּאֵשׁ, עֲנֵנִי בַּמָּטָר, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: עֲנֵנִי בָּאֵשׁ (וּבַמַּיִם), עֲנֵנִי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם.

וְיֵדְעוּ וְגוֹ' כִּי אַתָּה ה' וַאֲנִי עַבְדֶּךָ. וּכְשֶׁתִּשְׁלָחֵנִי לְבַשְּׂרָם לֶעָתִיד לָבֹא, יַאֲמִינוּ בִּי אִם הַיּוֹם תַּעֲנֵנִי.

וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם. נָתַתָּ לָהֶם מָקוֹם לָסוּר מֵאַחֲרֶיךָ, וּבְיָדְךָ הָיָה לְהָכִין לְבָבָם אֵלֶיךָ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: אִם לֹא תַּעֲנֵנִי, אַף אֲנִי אֶהְיֶה כּוֹפֵר וְאוֹמֵר, אַתָּה הֲסִבּוֹתָ אֶת לִבָּם, וְכֵן אָמַר משֶׁה: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה, אַף אֲנִי כּוֹפֵר וְאוֹמֵר, לֹא ה' שְׁלָחַנִי לְדַבֵּר אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וְכָךְ אָמַר מִיכַיְהוּ: אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, לֹא דִּבֵּר ה' בִּי.