וַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהוָ֖ה ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ותפול אש ה' ותאכל את העולה וכו' ואת המים אשר בתעלה לחכה וירא כל העם וכו' ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים. יובן בס"ד כי ידוע שעובדי ע"ז סוברים שפועל הטוב אינו פועל הרע ולכן חושבים שיש ב' רשויות ח"ו וכמ"ש לעיל בס"ד והנה עתה כל העם ראו בעיניהם מופת גדול ומבטל סברא זאת והוא כי הנה טבע האש שיתכבה מכח המים והנה איך עתה היה להפך שהוא לחך את המים שהוביש אותו ולא נכבה מכחו וא"כ הוי ב' הפכיים בנושא אחד וא"כ מזה ידעו והבינו שגם אותה הסברה שסוברים פועל הטוב אינו פועל הרע היא בטלה ומבוטלת דאפשר להיות ב' הפכיים בנושא אחד כזאת והנה ידוע דשם הו"יה הוא רחמים ושם אלהים הוא דין ולזה כוין שותפול האש וכו' ואת המים וכו' וירא כל העם וכו' אז ויאמרו ה' הוא האלהים כלומר עתה נתברר להם כי אפשר להיות ב' הפכיים בנושא אחד וא"כ ה' שהוא רחמים הוא האלהים שהוא דין. ויובן עוד לרמוז באומרם ה' הוא האלהים שמן השמים שמו בפיהם דבר זה והוא כי ע"י שקבלו אותה שעה עליהם אלהותו יתברך ונבנה המזבח והקריב עליו העולה והיה עת רצון למעלה שירדה אש מן השמים וכו' א"כ ודאי נעשה אותה שעה יחוד גדול למעלה בזה והנה היחוד הוא שיתייחדו בחינת שם הו"יה ב"ה ובחינת שם אד"ני ביחודא שלים והנה מספרם גי' צ"א כמנין האלהים ולזה אמר ה' הוא האלהים כלומר עתה נתחבר עם שם אד"ני ונעשה אז כמספר האלהים וכפלו הדברים יען כי כל דבר שבקרושה למעלה יש בו בחינות חיצוניות ובחינות פנימיות ובא הרמז בכפל הדברים שהיחוד הוה שלים בפנימיות ובחיצוניות: