וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
רש"י
אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ. בָּמוֹת יָחִיד הַנַּעֲשׂוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁהֲרֵי מִזְבַּח בֵּית הַבְּחִירָה בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה.
מלבי"ם
ויאמר הנה אנכי לא אוכל להיות נביא מורה ומוכיח לעם הזה, כי צמתתני קנאתי על רוע מעשיהם, וע"י קנאתי שהרגתי נביאי הבעל יבקשו את נפשי, ולכן לא אוכל לעשות שליחותי:
מצודת דוד
קנא קנאתי לה׳. מקנא הייתי קנאת ה׳, להרוג נביאי הבעל, ולעצור המטר, על אשר עזבו בריתך וכו׳: