מלכים א כב:ל מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה. לְהִתְחַפֵּשׂ וְלָבֹא, אֲנִי אֶתְחַפֵּשׂ, אֲשַׁנֶּה בִגְדֵי מַלְכוּתִי שֶׁלֹּא יַכִּירוּנִי, שֶׁאִם יַכִּירוּנִי יָסוּרוּ אֵלַי לְהִלָּחֵם.

התחפש, א. בל יכירוהו וילחמו עליו כי חשש שהיה להם מרגלים ושמעו דבר הנבואה כמו שהיה באמת, ב. שחשש לדברי הנביא, וא"ת הלא א"כ מה יועיל מה שמתחפש כי בזה תתקיים הוראת הנבואה במקצת אחר שבא בגדר הדיוט ולבושי הדיוט ואינו מלך בזו הרגע ולא אדונים לאלה, כי חשב שכמו שהוראת השמיימית אם יתקיימו במקצת יתבטל יתר הוראתם, כמו שהביט פרעה כי רעה נגד פניכם ונתבטל בדם מילה, ומצרים ראו שמושיען של ישראל נלקה במים ונתבטל ע"י שהושלך ליאור וכדומה, חשב שכן יהיה בדברי ה':

התחפש ובוא. רצה לומר: לי ראוי להתחפש ולבוא במלחמה, מתנכר בשינוי בגדים, לבל יכירו בי אנשי ארם, אבל אתה תוכל ללבוש בגדיך המיוחדים לך, כי אין לך לפחוד אם יכירוך, כי הנביא לא ניבא הרעה, כי אם עלי ולא על זולתי. ואף שלא האמין להנביא, מכל מקום חשש לדבריו:

וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ. שֶׁעָלֶיךָ, שֶׁלֹּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָתָּה, אֶלָּא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְעִמְּךָ אֵין לָהֶם תְּגָר.