וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֜ע אֶל־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ מַה־לִּ֣י וָלָ֔ךְ לֵ֚ךְ אֶל־נְבִיאֵ֣י אָבִ֔יךָ וְאֶל־נְבִיאֵ֖י אִמֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַ֗ל כִּֽי־קָרָ֤א יְהוָה֙ לִשְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ם בְּיַד־מוֹאָֽב׃
רש"י
אַל כִּי קָרָא ה' וְגוֹ'. בְּבָעוּ לָא תִּדְכַּר חוֹבִין רִשְׁעָתָא הַהִיא, בָּעֵי עֲלָנָא רַחֲמִין, אֲרֵי זַמִּין ה' וְכוּ'.
מלבי"ם
מה לי ולך רצה לומר הנה תפלת הנביא לא תועיל רק למאמינים בה' ובנביאיו שבזה יש קשר בין הנביא ובין האיש אשר הוא מתפלל בעדו לא כן אתה לך אל נביאי אביך, ויאמר לו אל, רצה לומר הדבר הזה אינו טבעי רק השגחה כי קרא ה' ובזה עליך לבטל את הגזירה ובשגם שאינו עלי לבד רק לשלשת המלכים:
מצודת דוד
מה לי ולך. רוצה לומר: מה היא האהבה והקורבה אשר בינינו, מהי הטובה שעשית לי, ומה עשיתי לך, ומדוע אם כן תשאל בי: