מלכים ב ג:כז מפרשים: רש"י, מצודת דוד, רלב"ג ומנחת שי

וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר. בִּפְסִיקְתָּא דְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים נִדְרָשׁ: שֶׁשָּׁאַל אֶת עֲבָדָיו מַה טִּיבָהּ שֶל אֻמָּה זוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נִסִּים כָּאֵלֶּה, אָמְרוּ לוֹ: אֲבִיהֶם אַבְרָהָם בֵּן יָחִיד הָיָה לוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה הַקְרִיבֵהוּ לְפָנַי, וְרָצָה לְהַקְרִיבוֹ לְהַקָּבָּ"ה, אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי בֵּן בְּכוֹר יֵשׁ לִי, אֵלֵךְ וְאַקְרִיבֶנּוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה.

ויקח את בנו. כי בא למקום בנו, ולקחו עמו ושרפו כליל כעולה, על החומה מול אביו מלך אדום:

והנה הביא זה הענין קצף גדול על ישראל ר"ל שכעסו מאד על שקרה זה המקר' הרע למלך אדו' שבא לעזור להם או יהיה הרצון שהיה למלך אדום קצף גדול בעבו' ישראל כי בסבתם קרה לו זה:

עַל הַחֹמָה. חָסֵר וָא"ו, שֶׁהָיָה עוֹבֵד לַחַמָּה.

וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל. שֶׁנִּזְכְּרוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁאַף הֵם עוֹבְדִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵינָן רְאוּיִין לְנֵס.