וַתָּבֹ֗א וַתַּגֵּד֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיֹּ֗אמֶר לְכִי֙ מִכְרִ֣י אֶת־הַשֶּׁ֔מֶן וְשַׁלְּמִ֖י אֶת־נשיכי [נִשְׁיֵ֑ךְ] וְאַ֣תְּ בניכי [וּבָנַ֔יִךְ] תִֽחְיִ֖י בַּנּוֹתָֽר׃ (פ)
נחל שורק
ב. ואת ובניך תחיי בנותר. הכונה ראה הפקדתיך תחיי בנותר ואל תחושי כי אין ליהנות ממעשה נסים דהכא עיקר הנס היה לשלם הבע"ח ולהציל לבניך מהיות לו לעבדים. והיה הנשאר תחיי בו ולא תחושי כי זה נשאר ממה שנתייקר השמן ומותר ליהנות כי כבר היה השמן בעולם הנצרך לשלם החוב. וזה שנתייקר אינו נס היוצא מן הטבע ומותר ליהנות וכמ"ש המפרשים פ"ג דתעניות. א"נ אני אומ' לך בדבר ה' תחיי בנותר ושוב אין לפקפק מטעם אין נהנים ממעשה נסים כי הוא אמר ויהי ודוק.
אהבת יהונתן
ותבא ותגד לאיש אלהים ותאמר לכי מכרי את השמן ושלמי וכו'. אי' במדרש דנתייקר השמן ונראה טעם דאי' בגמרא למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה והענין הוא מפני דבר"ה יורד השפע על כל העולם והצמחי' ובעלי חיים ועל כל מדינה ומדינה לפי עניינה ומהותה. והמשבעים כוחות הטומאה הן מקבצים השפע למקום אחד ברגע אחד וזהו ענין כחישה שמכחישין את המדינה ווהו מבואר בש"ס כמה פעמים בענין הקישואים בגמ' בסנהדרין והעד לדבר נשים שאננות שאמרו ומעת חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל. ואולם אם הוא ע"י שמות הקדושים הוא מותר דכסא כבוד מרום מראשון הכוונה דכסא כבוד הוא למעלה מן המזל זהו לא אסר לן האל יתברך. וכן היה הענין ברכת השמן אשר נתברך בשעה חדא ולכן נתייקר השמן דהשפע היה רק באותו מקום כנ"ל וק"ל:
רש"י
וַתָּבֹא וַתַּגֵּד וְגוֹ'. בָּאת לִטֹּל עֵצָה, אִם לִמְכֹּר אִם לְהַמְתִּין עַד שֶׁיּוּקַר עוֹד, אָמַר לָהּ לְכִי מִכְרִי, כִּי יֵשׁ דַּי לְכָל נִשְׁיֵךְ, וְלִחְיוֹת אַתְּ וּבָנַיִךְ בַּנּוֹתָר, עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים.