מלכים ב ד:יג מפרשים: אהבת יהונתן, רש"י, מלבי"ם ומצודת דוד

ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו וכו' ומה לך לעשות היש לך לדבר אל המלך או לשר הצבא. נראה טעם למה כפל השאלה. דאי' בפיוט היום הרת עולם היום יעמיד במשפט אם כבנים אם כעבדים והענין הוא מפני דמורא הבן מן האב הוא כל ימי היותו על האדמה וזהו מצות השכל והוא מאיכות אהבת אביו. וכן ענין יראת האדם מן הבורא אשר ברא יש מאין וזהו הנקרא יראה מאהבה. ויראת העבד מן האדון הוא שלא יענישהו אם יסור מאחריו ועובד על מנת לקבל פרס מן רבו ע"י גרמיי' השמים וז"ש אם כבנים אם כעבדים הכוונה אם היא יראה מאהבה או יראה מעונש ולקבל פרס ב"כ וב"כ יהיה נרצית והענין דיראה מעונש הוא שירא שמא יענישוהו הקדוש ברוך הוא ע"י גרמי' השמים. וכן שלוחיו של הקב"ה. והיראה מאהבה הוא בטוח בהאל יתברך שישגיח עליו משמי מרומי' שלא יקבל הפסד. ובזוהר אי' דאותו יום הי' ר"ה וז"ש אלישע הנה חרדת אלינו את כל החרדת הזאת הכוונה מאיזה סיבה אתה מתיירא היש לך לדבר אל המלך מלכו של עולם היינו אם יראה מאהבה כנ"ל או לשר הצבא הכוונה גרמיי' השמים שהם צבאיו של הקדוש ברוך הוא. והיא השיבה במתק שפתיה בתוך עמי אנכי יושבת הכוונה בתוך ישראל החביבין שנקרא בנים למקום ומורא הבן מן האב הוא מאהבה ואמרה שיראה מאהבה וע"ז אמר אלישע ומה לה לעשות וק"ל.

חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ. בִּשְׁבִילֵנוּ.

הנה חרדת רצה לומר כי אלישע בהיותו נהנה משל אחרים כן היה משפיע להם מברכתו, באופן שלא היה מקבל רק משפיע ברכה, כמ"ש תיכף לת"ח ברכה כמו שהלב המקבל החיות מן האיברים חוזר ונותן ומשלח מעינות הדם אל כולם, ואמר הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת (כענין שאמרו ארח טוב מהו אומר כל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי), מה לעשות לך, כיון שבהכרח אעשה לך טובה בעבור זה, ויצויר שיעשה עמה טובה בדרך העולם כמו לדבר בעבורה עם גדולי המדינה שהיה אלישע חשוב בעיניהם ויעשו כל אשר ישאל, או שיעשה עמה טובה אצל ה' על ידי תפלה או בדרך נס ושידוד הטבע, ותחלה רצה לעשות בדרך הטבע, ועל זה אמר היש לדבר לך רצה לומר בעבורך אל המלך, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת באין מכלים דבר, וגם למ"ש שרצה להתפלל בעדה פי' בזוהר ששאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה על ידי שרי צבאותיו המניעים את המערכת, והשיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפלת הרבים:

אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת. לָשׂוּם אֶל לִבֵּךְ אֶת הָעֵסֶק הַזֶּה, כְּמוֹ: וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, זָהִיר עַל הַדָּבָר שֶׁיְּהֵא עָשׂוּי, וְנוֹתְנוֹ אֶל לִבּוֹ.

מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ. מָה אַתְּ צְרִיכָה שֶׁנַּעֲשֶׂה לָךְ, שֶׁבִּשְׁבִילֵנוּ עָסַקְתְּ כָּל זֶה.