מלכים ב ד:יט מפרשים: אהבת יהונתן, רש"י, מלבי"ם ומצודת דוד

ויאמר אל אביו ראשי ראשי חי' במד' החמה היתה זורחה על ראשו ותמוה ונר' מפני דכבר בארנו שהיא היתה מחוק הנמנעות להוליד ע"פ המזל דלפי המשרתים היה סגור רחמה וכל המשרתים נקראין בשם חמה כי החמה מורגשת בחוש יותר מכל המשרתים וע"פ המזל היה שימות הבן וז"ש המדרש החמה היתה זורחת על ראשה וק"ל. באופן אחר נראה דכבר בארנו דחבקוק מת מפני שאמר את חובקת בן והיא מסטרא דמותא ואולם מאין הושרש זה החטא מחוה שנתנה לאדם מפרי עץ הדעת ומאיכות זה החטא אמר הקב"ה הוא ישופך ראש וזהו שרמז כאן באומרו ראשי ראשי וק"ל:

רֹאשִׁי רֹאשִׁי. הִנְנִי חוֹלֶה בְּרֹאשִׁי.

ויאמר אל אביו ראשי ראשי שהיה הכאב בראש, וכפל דבריו להורות על עוצם הכאב, ופי' הרי"א שי"ל לפי שכאב הראש יבא לפעמים משתוף האיצטומכא ופעמים יבא מהראש עצמו כשיעשה בו מורסא, אמר ראשי ראשי, שהיה החומר והחולי בראש מעצמות הראש, לא משתוף אבר אחר, ויאמר אל הנער שאהו אל אמו, לפי שחשב שאומר כן כדי שישאהו אל אמו:

וַיֹּאמֶר. אָבִיו אֶל אֶחָד מִן הַנְּעָרִים, שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ.