מלכים ב ד:מב מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, מלבי"ם ומצודת דוד

פס'. ואם תקריב מנחת בכורים לה'. זו מנחת העומר דכתיב (ויקרא כ״ג:י׳) והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. ולמה הוציאו הכתוב בלשון (נקבה) [נדבה] דכתיב ואם תקריב ללמד שאם מביאין אותו לרצון מעלה עליהם הכתוב כאלו נדבה הביאו ואם לאו לצורך עצמם הביאוהו שנא' (שם) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו'. אביב. מלמד שבאה שעורים נאמר כאן אביב ונאמר להלן אביב (שמות ט׳:ל״א) כי השעורה אביב מה להלן שעורים אף כאן שעורים. קלוי באש. מלמד שמהבהבין אותו באש כדי לקיים בו מצות קלוי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אביב של קלאים היה מנוקב כמין נפה כדי שיהא האור שולט בכולו. אביב קלוי באש ולא גרש קלוי באש. כרמל. רך מל. וכן הוא אומר(מ"ב ד) ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם. תקריב את מנחת בכוריך. מכל מקום. לפי שמצוה להביא רך מל. לא מצא רך מל יביא יבש. מצוה לקצור ולהביא. לא מצא יביא מן הקצור שנאמר תקריב את מנחת בכוריך מכל מקום:

מִבַּעַל שָׁלִשָׁה. שֵׁם מְדִינָה. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: מֵאַרְעָא דָּרוֹמָא. 'בַּעַל' לְשׁוֹן 'מִישׁוֹר', וְהַרְבֵּה בַּמִּקְרָא.

ואיש ובזמן הרעב הזה הזמין ה' שבא איש מבעל שלישה והביא לחם שנתבכר שם ראשונה מנחה אל הנביא והיו מן השעורים שהם מתבכרים בניסן וגם הביא כרמל בקליפתו והיו עשרים לחם והאיש חשב שיאכלם אלישע והוא צוה לתתם לפני תלמידיו, ובא בהם ברכה בדרך נס, ודעת חכמינו זכרונם לברכה שהיו ב' אלפים תלמידים עד שכל לחם הספיק למאה איש:

לֶחֶם בִּכּוּרִים. בְּפֶסַח, שֶׁהַתְּבוּאָה מְבַכֶּרֶת.