מלכים ב ה:ג מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא. לְשׁוֹן וַיְחַל משֶׁה, בַּקָּשׁוֹת כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים עָלָיו יִהְיוּ, שֶׁיָּבוֹא הַנֵּס לִפְנֵי הַנָּבִיא.

אחלי אדוני כיון שהיא צרעת השגחיית לא יועילו רופאים רק תפלה לה', ואם יכוין תפלתו לפני הנביא יאסוף אותו, ולשון חלה הבא על התפלה מורה שמרצה את חברו ומעביר רוגזו ונקשר תמיד עם מלת פנים (כמו חל את פני ה') שמשכך הרוגז ופנים של כעס, ומזה הבין נעמן שסבת צרעתו היתה איזה רוגז של הנביא, וחשב שהיה בעבור שהוא הכה את מלך ישראל שלכן הענישו הנביא בצרעת:

אחלי אדוני. אם בקשת אדוני תהיה לפני הנביא, אז מבלי ספק ירפאו מצרעתו ונקרא רפואת המצורע בלשון אסיפה, לפי שבעודו בצרעתו, מחוץ למחנה מושבו, וכאשר יתרפא, יאסף ויכנס אל המחנה וכן נאמר (במדבר יב טו): עד האסף מרים:

אַחֲלֵי. שוהיידמנ"ס בְּלַעַ"ז, כְּלוֹמַר זוֹ הִיא בַּקָּשָׁה שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהּ.