מלכים ב ה:יא מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, מלבי"ם ומצודת דוד

ויאמר האספו ואגידה לכם. מהו האספו. הטהרו. כמו תסגר שבעת ימים וגו' ואחר תאסף (במדבר יב יד). וכמו ונשא ידו אל המקום ואסף המצורע (מ"ב ה יא). אמר להם הטהרו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. בקש לגלות להם את הקץ. מיד נגלה עליו שכינה. כיון שראה את השכינה. התחיל מצוה אותם על ייחודו. אמרו לו וכי כלום אנו חשודין לפניך על יחוד השם. שאתה מצוה אותנו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד). בישראל אבינו מדבר. מיד ענה הוא בלחש. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הם אמרו ששה מלות בלחש ולא בקול. בלחש משום כבוד יעקב אבינו שאמרו. ולא בקול משום כבוד משה רבינו שלא אמרו. ועיקרו בפסחים. והוא ענה ששה מלות. הכל שנים עשר. כנגד השבטים. לפיכך נהגו ישראל לומר בקריאת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

הִנֵּה אָמַרְתִּי. סָבוּר הָיִיתִי, אֵלַי יֵצֵא הַנָּבִיא וִידַבֵּר עִמִּי וְיִרְאֶה אֶת הַחֹלִי.

ויקצוף נעמן והיה קצפו על שני ענינים, א. על מה שצוה שיבא לפניו, ובבואו לא יצא אליו רק שלח אליו מלאך, שזה היה יכול לעשות תחלה כשהיה בבית המלך, וזה שכתוב אמרתי אלי יצא יצא, רצה לומר חשבתי שלכן קורא אותי מפני שצריך הוא שיצא אלי לראות החולה, ולכוון התפלה בפני כענין ויעתר יצחק לנכח אשתו, וזה שכתוב ועמד וקרא בשם ה' אלהיו, וגם שיניף ידו אל המקום שבו הצרעת, בענין שיעבירו בידו בדרך סגוליי בכח הנביא:

וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם. הַצָּרַעַת.