וַיֹּ֗אמֶר אֶל־בִּדְקַר֙ שלשה [שָֽׁלִשׁ֔וֹ] שָׂ֚א הַשְׁלִכֵ֔הוּ בְּחֶלְקַ֕ת שְׂדֵ֖ה נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֑י כִּֽי־זְכֹ֞ר אֲנִ֣י וָאַ֗תָּה אֵ֣ת רֹכְבִ֤ים צְמָדִים֙ אַֽחֲרֵי֙ אַחְאָ֣ב אָבִ֔יו וַֽיהוָה֙ נָשָׂ֣א עָלָ֔יו אֶת־הַמַּשָּׂ֖א הַזֶּֽה׃
רש"י
אֵת רֹכְבִים צְמָדִים. אֶת אֲשֶׁר אֲנִי וְאַתָּה הָיִינוּ רוֹכְבִים צְמָדִים אַחַר אַחְאָב, בְּיוֹם שֶׁהָרַג אֶת נָבוֹת.
מצודת דוד
כי זכר. תן דעתך לזכור, כי אני ואתה את אשר היינו רוכבים צמדים ומחוברים אחרי אחאב, ואז נשא ה׳ עליו את המשא הזה, על ידי אליהו:
מצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדמנחת שי
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
וַה' נָשָׂא עָלָיו. בְּיַד אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה, וַאֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ.