וַיָּבֹ֣אוּ כָל־עַם֩ הָאָ֨רֶץ בֵּית־הַבַּ֜עַל וַֽיִּתְּצֻ֗הוּ אֶת־מזבחתו [מִזְבְּחֹתָ֤יו] וְאֶת־צְלָמָיו֙ שִׁבְּר֣וּ הֵיטֵ֔ב וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ לִפְנֵ֣י הַֽמִּזְבְּח֑וֹת וַיָּ֧שֶׂם הַכֹּהֵ֛ן פְּקֻדּ֖וֹת עַל־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
רש"י
פְּקֻדֹּת. מְמֻנִּים לִשְׁמֹר בִּמְקוֹם מִשְׁמַרְתָּם כְּהִלְכָתָן, כִּי עֲתַלְיָהוּ בִּטְּלָה אֶת סֵדֶר מִשְׁמְרוֹת הַבַּיִת.
מלבי"ם
ויבאו כל עם הארץ, וכן עשו בפועל שהקדימו תחלה לקיים דברי הברית הראשון במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ה', ומפרש בדברי הימים שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב כמ"ש בריש מסכת תמיד:
מצודת דוד
פקודות על בית ה׳. ממונים כפי שתקן דוד, כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים: