בֶּן־שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ׃ (פ)
נחל שורק
א. בן שבע שנים יהואש במלכו. טעם שהמתינו עד שבע שנים ולא יותר פירש הרב מהר"י האחת לשבע שנים מפנין את קדש הקדשים והיו משלשלין את האומנים בתיבות ולכך היה עד ז' שנים ולא יכלו עוד הצפינו שלא ידעו האומנין ויגלו הסוד לעתליהו. ועוד שעל ידי היצה"ר מבחין בין טוב לרע בעניני העה"ז והגם שנכנס בו היצה"ר לפתח חטאת רובץ אינו שולט בו עד שבע שנים כימי עיבורו של נחש. ועוד כי הפעוטות מקחן מקח וכו' פירש הרמב"ן דהם בני שבע דאז יוכלו להכיר בין טוב לרע עכ"ד הרב מהר"י. ולי הדל אפשר דכיון דהמלכים הם מבחינת מלכות כמ"ש ריש תקון כ"ה דף מ' לאו איהו מלכא אלא מסטרא דמלכות ומ' היא בחינה שביעית בסוד השבת. ולכך הקב"ה חבב השביעיות על כן המתינו שיהא בן שבע שנים. ועוד דדוד המלך ע"ה אחוז בה' וזכות דוד הע"ה יגן עליו שלא יכרת זרעו ורמז בן שם ב"ן שבע מ' שנים שנה בסוד מ' ורמוז י"ס סוד מ"י ודוק והארך.
אהבת יהונתן
בן שבע שנים יהואש במלכו. מבואר בדברי הימים שהיה טמון ששה שנים בקדשי קדשים מפני עתליה שרצתה להרוג אותו. ויש ליתן טעם על שלא היה נחבא יותר מששה שנים עד שיהא בו דעת לשפוט את העם. והוא לפי דאי' בגמרא אחת לשבע שנים הי' מפנין את קדשי הקדשים והיו משלשלין את האומנין בתיבות וכו' ולכך לא יכלו הצפינו עוד יותר ולהטמינו שנה השביעית שלא ימצאוהו שם האומנין ויגלו הסוד להמלכה ותסיר המלוכה מבית דוד ולכך מלך בשנה השביעית. ואולם קודם לכן לא הי' אפשר שימלוך דעדיין לא נגמר הוויית שכלו דאיתא בגמרא הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר ומפרש הרמב"ן דאלו הקטנים צריכין להיות בני שבע דאז יוכלו להכיר בין טוב לרע. ולכך בן שבע יהואש במלכו ועוד נראה דמבאר שהיה המלך שלם במזגו הכוונה שהיה יכול לפעול טוב או רע. והוא דכתב הרמב"ם ז"ל בספרו מורה נבוכים דנשאל מחכם אחד היות נראה מפשוטו של הכתוב כי הכוונה ראשונה באדה"ר היה שיהיה כשאר הב"ח שאין שכל לו ולא מחשבה ולא יבדיל בין טוב ובין רע. וכאשר חטא ואכל מעץ הדעת הביא לו חטאו השלמות הגדול וכו' שיהיה מבחין בין טוב ובין רע כמ"ש ותפקחנה עיני שניהם וכו' והשיב הרמב"ם באריכות. ואמר אמ"ו זלה"ה דקודם שאכל מהעץ לא היה לו יצה"ר וא"כ כשאין לו יצה"ר אינו מבחין בין טוב לרע דכל כוונתו ליחדא שמא דקודשא ב"ה אבל בענייני עוה"ז לא איכפת ליה כלום אף שהוא הולך ערום ויחף וזה היה גבי אדה"ר שהלך ערום קודם החטא באמת היתה לו דעת אבל לא היה איכפת ליה בזה שכל כוונתו היה לש"ש. אבל משאכל מהעץ נכנס בו יצה"ר והתחיל להבחין גם בעניני עוה"ז לילך לבוש כדכתיב ויתפרו עלי תאנה כמעשה יצה"ר שלא לילך כך מפני שחרפה היא לו וזה גריעת העה"ד. וידוע דמשנולד האדם תיכף נכנס בו יצה"ר אבל עכ"פ אינו שולט בו עד שבע שנים כימי עיבורה של נחש שהוא שבע שנים ואז כבר נשרש בו ולכן לשבע שני' יש לו דעת להבחין בין טוב לרע ולכן בן שבע שנים יהואש במלכו. או יאמר משום דהנה ימי שנותינו בהם שבעים שנה והעשירי הוא קודש וא"כ השבע שנים הם קודש ולכן לא יכנס בו יצה"ר עד שבע שנים שהוא כולו קודש ולכן בן שבע שנים יהואש במלכו שהי' לו אז דעת להבחין בין טוב לרע וא"ש. ושם אמו צביה מבאר שם אמו להודיענו דאף היא היתה צדקת דידוע דהרשעים הם קודמין לשמם כמו נבל שמו והצדיקים שמם קודם להם כמ"ד ושמו אלקנה ואף כאן הודיענו הכתוב דהיתה צדקת באומרו ושם אמו צבי' מבאר שבע. ואמר בשנת שבע ליהוא מלך יהואש י"ל מפני מה בשנת שבע. והוא דאי' בגמרא שנה ראשונה של שמיטה יבא משיח בן יוסף. ולמוצאי שביעית בן דוד בא. והטעם הוא לפי שבניה של רחל קודמין לבניה של לאה שבע שנים כדכתיב מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת. ולולי שרימה לבן את יעקב היתה רחל קודמת ללאה. ולכן בניה של רחל קודמין לבא תחלת שמטה ובניה של לאה סוף שמיטה. וה"נ כן שיהוא היה משבט יוסף ויהואש הי' משבט יהודה ולכך מלך יהוא שבע שנים קודם ואח"כ מלך יהואש וק"ל: