מלכים ב י:כב מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

עַל הַמֶּלְתָּחָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: לְדִמְמָנָא עַל קוֹמַטְרַיָּא, אַרְגָּזִים וְקֻפְסָאוֹת, שֶׁכּוֹרְכִין בְּתוֹכָן וְגוֹנְזִין תַּכְשִׁיטֵי עוֹבְדֵי הַבַּעַל.

ויאמר רצה לברר מי החייב מיתה, כי חשש פן יתערבו עמהם הבאים רק לראות, ולכן צוה שילבשו לבוש המיוחד לעבודתם וכ"א מעובדי הבעל היה לו לבוש מיוחד שמור באוצר שמה, ועפ"ז ידע שבאו בכוון, ולז"א ויוצא להם המלבוש היינו כל המלבוש שנמצא במלתחה, וגם היה זה תחבולה שלא יוכלו לברוח כי ניכרו על ידי מלבושיהם:

הוצא לבוש. הכוונה היה שיהיו נכרים במלבושיהם, לשלא ימלט מי מהם: