וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּאַסְפ֣וּ אֵלָ֔יו כָּל־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃
אהבת יהונתן
וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלים. עיין בפסוקים. ואמ"ו זצלה"ה מה ששלח המלך היינו על דבר הספר התורה אשר מצא חלקיהו הכהן ושלח המלך אל חולדה הנביאה לדרוש ממנה כי נבהלו על הדבר כדאי' בגמ'. והנה לכאורה תמוה מה היה החרדה הזאת איך אפשר שעד עתה לא ידעו מה שכתוב בס"ת עד אשר מצאה חלקיהו הכהן. אכן הפ' הוא כדא' שמצאו ס"ת של משה שכתבה משה רע"ה עצמו שהיתה מונחת בצד הארון כדכתיב לקוח את ספר התורה הזה ושמתם בארון ועתה בימי יאשיהו שנגנז הארון מצאו הס"ת הזה. אך עדיין לא נחה דעתינו בזה כי מה היה כתוב בס"ת הזה יותר ממה שכתוב בס"ת אחרות שנבהלו עתה כאשר מצאו אותה. ונראה טעם בהקדים פי' על המשך הפסוקים בפרשת נצבים והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וכו' שלום יהיה לי וכו' לא יאבה ה' סלוח לו וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. לכאורה יפלא מי פתי יסור הנה שאף בשמעו את דברי האלה הגדולה הזאת להתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי ומה גם שמסיים הקרא ורבצה בו וכו' מה תוכחת מוסר הוא זה לאיש אשר אלה לו להתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לו כי אם לא יירא מפני התוכחות והאלות האלה לא יירא גם ממה שמתרה בו הכתוב ורבצה וכו'. ואמ"ו ז"ל הפי' עפ"י הקדמת הזוהר ר"ש כי מטא להאי קרא בכי גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר יעלם ה' עליך עד השמדך וח"ו אין להם תקומה וכי הש"י ב"ה יעלה עליהם עוד כל מכה אשר לא כתובה עד השמד' לגמרי. שלח ר"ש יונה לאליהו הנביא לפרוש לו האי קרא ושלח לו אליהו ה"פ יעלם עליך אינו לשון עלייה רק לשון העלמ' שיעלים המכות מהם לא יביאם עליהם עד השמדם כי לא ישמידם לגמרי רק יחוס עליהם ברחמיו ורוב חסדיו ע"כ. והנה לפ"ז יש להסתפק אם קאי זה ג"כ על כל האלות האלה הכתובה או לא קאי רק על מכה אשר לא כתובה משא"כ בכתובה והנה זהו פי' המשך הפסוקיס הנ"ל לאמר שלום יהיה לי כי ילמוד דקא אף על האלות הכתובות שיעלם מלהביא עליהם והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וכו' לזה אמר ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה הכתובה דייקא כי לא קאי על הכתובה בספר רק על מכה אשר לא כתובה לכן ורבצה בו וא"ש. ובד"א י"ל דאי' משנה תורה משה מפי עצמו כתבה משא"כ בארבעה ראשונים שמשה מפי הגבורה כתבם והנה בזה נרמז לנו תורה שבע"פ דכמו שמשנה תורה מפ"ע כתבה מה שנאמר לו מפי הגבורה בע"פ. כן רמז לנו התורה שבע"פ ע"י התגין שבה. וכן אי' נמי שהתוכחה בבת"כ היא לעונש על ביטול תורה שבכתב ושבמשנה תורה היא לעונש על ביטול תורה שבע"פ ומה"ט נמי נקראת משנה תורה. וזהו נמי שאמר משה לישראל לקוח את ס"ת הזה פי' שיקבלו משנה תורה שעל ידה מרומז תורה שבע"פ דהיינו ע"י התגין שבתורה וצוה להם לקבל תורה שבע"פ וזש"ה בשמעו וכו' והתברך וכי' שלום יהיה לי ר"ל שיאמר שח"ו אין עונש על ביטול תורה שבע"פ לזה משיב לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הכתובה בס"ת הזה פי' שבמשנה תורה שהיא עונש על ביטול תורה שבע"פ וא"ש. והנה גם בימי יאשיהו לא נזהרו בתורה שבע"פ כבתורה שבכתב כי סברתם הרעה הי' שרוב המצות אינם תלויות אלא בא"י וכי זה הברית שכרת ה' עמם על התורה היה כדרך הולכים שכורתים ברית שלום זה עם זה כמו שזה נותן לזה כן זה נותן לזה וכן היה הברית עם ישראל ששכר שיקבלו התורה והמצוה נתן להם א"י כמ"ש למען הקים את השבועה וכו'. אך עתה בימי יאשיהו שנתנבאו הנביאים כבר על הגלות רצו לפרוק עול שקיבלו ומזה הטעם רצו נמי לפרוק עול בימי יחזקאל כדאי' בגמ'. ולכן כרת יאשיהו עמם ברית בהמצאו הס"ת שכתבה מרע"ה בעצמה בכל התגין שבה כי בה היתה קדושה יתירה לצרף ע" אור וקדושה שבה שנכתבה ע"י משה בעצמו מן הצירוף תגין שבה כל התורה שבע"פ. ועל דבר זה נבהל יאשיהו מאוד לשלוח על דבר הס"ת הזה אצל חולדה הנביאה ולאסוף אליו כל זקני יהודה וירושלים כי עתה התבונן מזה שביטלו תורה שבע"פ שנרמז לנו ע"י התורה שמצא והעונש על הביטול שלה היא האלות שבמשנה תורה ולכן כרת יאשיהו ברית על התורה שבע"פ ולהודיע כי רוב המצות אינם תלוים בארץ שאף אם ילכו בגולה לא יפרקו עול ח"ו והיא שתעמוד להם בכל דור ודור. ועוד י"ל טעם שכרת עמם ברית חדשה עתה עפ"י מ"ד שמצא יאשיהו כתוב בתוכחה יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' לעם אחר. והנה רצה לקיים זאת בדרך טוב להתהפך הדבר מרע לטוב ע"י זה לכן כרת עמם ברית חדשה ללכת אחר ה' ויחשבו עי"ז עם אחר כי נתהפכו מרע לטוב מאשר היו בראשונה עע"ג ועכשיו קרבם לעבודת המקום ב"ה וחשב כי אולי יהיה מסתייע בזה יולך ה' אותך וכו' לעם אחר כנ"ל:
אהבת יהונתן
כל זקני יהודה וירושלים. הא דמקדים יהודה לירושלים איך שייך זה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. אך כוונת יאשיהו היה ליראם ולבהלם על דבר התוכחה שאם לא ישובו בכל לבבם יקויים בם ח"ו כל מה שכתוב בתוכחה ובתוכחה כתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה וזה הוא שרמז להם בזה שהקדים זקני יהודה לירושלים שהמה כגרים נגד תושבי ירושלים ולהם יהיה קדימה וממש מקוים בזה הגר אשר בקרבך וכו' ומזה הטעם הקדים בכתוב שאחר זה איש יהודה לכל יושבי ירושלים וכן נמי הקדים הכהנים לנביאים ולכל העם כי אין לכהנים חלק ונחלה בארץ רק המה נחשבים כגרים נגד יושבי הארץ וכן הקדים למקטן ועד גדול שזה הוא ממש יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא לרמז להם כנ"ל וק"ל. או י"ל בד"א על שנבהלו כאשר מצאו ס"ת של משה ומאי נ"מ אם היא ס"ת של משה או של אחר ונ' דהנ' הנביאים שבאותו הדור היו מתנבאים רעה על ישראל שיגלו מעל אדמתם וישראל לא היו מאמינים ואומרים לא תבא עלינו הרעה הזאת ואומרים שהקב"ה רחמן הוא וינחם על הרעה. אך אי' פלוגתא בגמ' אי אחר גז"ד הקב"ה יכול לחזור או לא ולפ"ז י"ל דהא בהא תליא אם משה היה כותב התורה בעצמו וכתב בה וימת משה או יהושע כתבה. א"א דהקב"ה יכול לחזור א"כ איך כתב משה בעצמו וימת שמא יחזור בו א"ו מוכח דאחר גז"ד אינו חוזר. וזהו כוונת הגמ' שמצאו ס"ת שכתב משה וראו בה שכתב בעצמו וימת משה ומוכח ע"כ דאחר גז"ד אינו חוזר ולכן וישלח המלך ויאסוף לחזור בתשובה וק"ל: