מלכים ב כה:כז מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, מלבי"ם ומצודת דוד

פס'. שאו. פתח במשה לבדו וחזר ואמר שאו. אלא מתוך שאמר אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן ידענו שאהרן היה עמו אבל הדבור לא היה אלא למשה וזה מנין רביעי. והחמישי ע״י משה ואלעזר הכהן אחרי המגפה. משל לרועה שהיה רועה את עדרו ובא זאב וטרף מהם ורצה בעל הצאן למנות את עדרו. והוא נקרא חומש הפקודים. שאו. בלשון גדולה וכן הוא אומר (מ״ב כה ירמיהו נ״ב:ל״א) נשא אויל מרודך את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מלך בבל [בשנת מלכו] (בשתים מלכותו) מבית הכלא. שאו את ראש. עשו להם הרמת ראש להודיע לכל באי העולם שהם מתיחסים מכל אומה ולשון. וכן הוא אומר (שיר השירים ד׳:י״ב) גן נעול אחותי כלה וגו'. כל עדת. מלמד שכלם נתיחסו ולא נמצא בהן פסול חוץ מבן הישראלית שנתפרסם. למשפחותם לבית אבותם. מלמד שמשפחת אב קרויה משפחה שישראל מתיחסים לאבות בכל מקום ואומות העולם מתיחסים לאמותם כענין שנאמר (שמואל ב כ״א:כ״ב) את ארבעת אלה ילדו להרפה בגת. היא ערפה היא הרפה שהיו דשים פלשתים בתשמישתה כריפות לכך לא נזכרו שמות אבותיהן של עובדי כוכבים כי אם במקומות ידועים והם כענין פר בן בקר אע״פ שאין לבהמות יחס אמר פר בן בקר. במספר שמות שהיו קוראין להם בשמותן. כל זכר לגולגלותם. שהיה מעביר אחד אחד:

נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ. שֶׁמֵּת נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמָלַךְ אֱוִיל מְרוֹדַךְ תַּחְתָּיו.

בעשרים ושבעה ובירמיה נ"ב אמר בעשרים וחמשה נשא וכו' ויוציא אותו מבית הכלא, יש לפרש שבעשרים וחמשה הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא את ראשו בגדולה וכבוד וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שבעשרים וחמשה מת נבוכדנצר ובעשרים וששה התיראו שמא חי הוא והוציאו מקברו ובעשרים ושבע מלך לעיני כל וגדל את יהויכין:

בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ. וּבְיִרְמְיָהוּ הוּא אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, אֶלָּא בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מֵת נְבוּכַדְנֶאצַּר, וְנִקְבַּר בְּעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה הוֹצִיאוֹ אֱוִיל מְרוֹדַךְ מִקִּבְרוֹ וּגְרָרוּהוּ, בִּשְׁבִיל לְבַטֵּל גְּזֵרוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָהוּ: וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב וְגוֹ'.