משלי ו:יב מפרשים: רש"י, מלבי"ם באור המילות, מלבי"ם ומצודת דוד

הולך עקשות פה. ההולך בעקימת שפתים:

אדם בליעל, איש און. כבר בארתי בחבורי התו"ה ויקרא (סי' י') ששם אדם מציין מין האדם ביחוד מצד נפשו ושכלו, וע"כ על מצות שבין אדם למקום שזה מצד שהוא אדם שומר תורה ומצוה קוראהו בשם אדם, ומצד האון והכח שלא במשפט נגד חברו קוראהו בשם איש:

אדם, מי שהוא אדם בליעל הפורק עול שמים מעליו במצות שבין אדם למקום, ובמצות שבין אדם לחברו הוא איש און, האיש הזה חטאו ניכר בז' דברים, א] בכלי הדבור הולך עקשות פה, שמדבר עקשות נגד חקי החכמה, שפה מרמז על החכמה, ב] בכלי המעשה, נגד העינים אמר.