משלי יב:כו מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם באור המילות ומלבי"ם

יתר מרעהו צדיק. הצדיק מוותר מדותיו ועובר עליהם יתר לריי"ש בלעז:

יתר - שם תאר על משקל עצל, כלומר יש יתרון לצדיק יותר מרעהו.

יתר. שרשו תור, שבא על הריגול שמעיין על מרעהו. ומ"ם מרעהו מן השורש כמו מרעים דשמשון, ולפי' ב' מענין יתר ותוספת והמ"ם מרעהו מן רעהו, וכבר התבאר גדר הצדיק למעלה (י' י"א, ובכ"מ):

ודרך רשעים. שהיא למודה להרע היא תתעם: